הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס לא הסתפק בשינון אותיות התניא, ותבע נחרצות להיות מונח בענייני חסידות. הרה"ג ר' אליהו קוק מספר:
"ר' מענדל שח אודות הרה"ח ר' לייזר צ'עצ'רסקער, שבזקנותו איחל לעצמו, כי מצבו הרוחני ידמה לזה הגשמי. שומעיו תהו באוזניו: "מדוע?! הלוא בריאותך במצב נורא ומנוע הינך מלסעוד!" הוא הסביר את דבריו: "תקוותי היא, שכשם שטעימה גשמית מעטה - חודרת בשלמותה בפנימיותי ומחיה אותי, אזכה אף לחיים רוחניים הודות למעט חיותי הרוחנית".
"המסר שעלה מן הדברים הוא, כי מהותו של האדם נגזרת מפנימיותו ומהתוכן בו מונח. בליעה גשמית מעניקה חיים חומריים, ואילו חיות רוחנית מזכה בחיים נשגבים".
מוסיף הרב קוק:
"נאמר בספר התניא אודות הבינוני, כי הרע שבחללו השמאלי מתעצם עם הזמן, לאור עיסוקו בסעודותיו וביתר ענייני העולם הזה. עולה מכך, שסעודותיו של הבינוני גוברות בהשפעתן על לימודו ותפילתו. ייתכן, כי נרמז כאן יסוד דבריו של ר' מענדל: תלוי במה מונח האדם. אם מונח בסעודותיו, בעוד שלימודו ותפילתו אינם חדורים בו באמת, אזי גוברת השפעתן של הסעודות".