תביעתו הנודעת של הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס אודות לימוד תניא בעל-פה, נעוצה בהתקשרותו לרבי. הוא סיפר, כי הבחין פעם ברה"ח ר' שלמה דער געלער ע"ה מוצא בגניזה כמה דפים אקראיים של מאמרי חסידות, ומתיישב ללמוד בהם.
ר' מענדל תמה באוזניו: "הכיצד ניתן ללמוד ללא התחלה וסוף?!" הסביר ר' שלמה, שישנן שלוש דרגות בלימוד התורה: א. לשם הבנה והשגה. ב. עבור שעבוד שכלו אל הקדוש ברוך הוא. ג. לימוד עצמי של "אותיות" התורה, בהן מונחת עצמותו ומהותו יתברך. הלימוד העצמי הינו נעלה מכולם, ובפרט לימוד פנימיות התורה בה שוכן ה"מאור". הבנת המאמר, לעומת זאת, הינה משנית בחשיבותה.
ר' מענדל למד מכאן, כי יש ללמוד תניא בעל-פה מילה במילה, תוך דיוק מֵרבי בלשונו של אדמו"ר הזקן. עם זאת, הסבר זה היווה הקדמה בלבד, לנימוקו העיקרי ללימוד תניא בעל-פה: העובדה שהוא מקשר את החסיד עם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. וסיפר ר' מענדל:
"יהודי חסיד פולין שאל את הרבי, כיצד יתקשר אליו התקשרות אמיתית. תשובתו הקדושה הייתה: "נְהג כמוני וממילא נהיה ביחד. לְמד בעל-פה כמה פרקי תניא, ובעת צעידה או עמידה כלשהי, שנן אותם בדיבור או במחשבה. מכיוון שאף אני נוהג כך, הרי כאשר נבצע שנינו את אותו הדבר, נהיה ביחד".
דבריו של הרבי ייתרו, מבחינתו של ר' מענדל, הסברים נוספים. הוא תבע מהתמימים שליטה התחלתית בשנים עשר פרקיה הראשונים של התניא וב"הקדמת המלקט". כמו כן, תבע ללמוד משניות בעל-פה. הוא עצמו, שלט במסכתות שלמות על בוריין, והתעצם עם המשניות הרבות ששינן.