הרב שלום פלדמן מתאר מעשה מופלא, ששמע מהרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס:
"בתקופה מסוימת, בעת שבתו במאסר, הוגש לר' מענדל מזון טרף בלבד. הוא סירב לטעום ממנו, ומצבו הבריאותי הלך והידרדר.
"כאשר נקלע לסכנת חיים ממשית, נזכר ר' מענדל, כי אדמו"ר הזקן סירב, בעת שבתו במאסר, לטעום מן המזון הטרף שהוגש לו. חוקריו של הרבי תהו באוזניו: "הלוא בכך מתאבד הינך (חס ושלום), ותאבד את חלקך בעולם הבא!" הגיב הרבי: "מוכן הנני לאבד את חלקי בעולם הבא ולא לטעום ממזון טרף".
"אם כן", סבר ר' מענדל, "אנהג כמו אדמו"ר הזקן, ולא אטעם מהטרף - למרות איבוד חלקי בעולם הבא". עם זאת, ייסוריו הפנימיים לא שקטו. הוא חשב לעצמו: "השוואתי אל הרבי אינה במקומה. אדמו"ר הזקן חש את משמעות החלטתו הקדושה, אולם אנוכי - בניגוד לכמה מחבריי שהינם פנימיים - הנני חיצון, ואינני אוחז בדרגה זו כלל. אם כן, שמא עליי לטעום מן המזון המוגש לי?"
"לבסוף, החליט ר' מענדל: "כאן - יש להשתמש עם החיצוניות, ולהימנע מאכילת הטרף".
הרה"ח ר' משה שיחי' נפרסטק מוסיף בעניין זה:
"ר' מענדל נזכר בברכה שהעניק לו הרבי הרש"ב לאריכות ימים, וטען: "אין זה סביר, כי ברכתו הקדושה תתממש - דווקא באמצעות אכילת טרף". לפיכך, החליט נחושה, שלא לטעום מן המזון".