הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס סיפר:
"הרה"ח ר' איצ'ה מתמיד הגיע לעיירה נעוועל והתיישב מייד להתוועדות חסידית, בביתו של הרה"ח ר' שמואל לוויטין. המשגיח בישיבה המקומית, הרה"ח ר' ניסן נמנוב, ניצב על משמרתו ואסר על התמימים להשתתף בהתוועדות בעת סדר חסידות.
ר' ניסן עצמו, הסתובב אנה ואנה בזאל, ותשוקתו העזה להשתתף בהתוועדות ניכרה היטב. ואכן, כאשר חש כי הסדר מתנהל כראוי, חמק מהמקום ומיהר אל ר' איצ'ה. נמניתי עם תלמידי הישיבה, וכאשר הבחנתי בהיעלמותו של המשגיח, מיהרתי עם כמה מחבריי להתוועדות.
ניצבנו מאחורי הדלת והצצנו מעט פנימה כדי להאזין לנאמר שם. הבחנו כי ר' איצ'ה טוען שוב ושוב כלפי ר' ניסן: "ספירת המלכות - גם היא יש לה פרצוף שלם", והרה"ח ר' זלמן משה היצחקי מהנהן בראשו ומאשר זאת.
בכך טען ר' איצ'ה, כי למרות היותה של קבלת עול "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה" - אין להסתפק בה, ועל האדם לעורר את שכלו ואת רגשותיו להתלהבות רוחנית. שכן, אפילו ספירת המלכות, שעניינה הוא קבלת עול וביטול, כלולה מיתר הספירות - וכוללת בתוכה אף חיות והתלהבות.
הדברים נאמרו לר' ניסן, שנודע בקבלת העול שלו, ובביטולו נטוּל התענוג (ראה על כך בערכו של הרה"ח ר' דובער חן). שחו אודותיו, כי בהתענגו מלימוד נגלה - עבר ללמוד חסידות, וכשנהנה מלימוד חסידות - שב ללמוד נגלה".