פיקחותו העצומה של הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס שולבה עם עבודתו הפנימית ותביעתו העצמית. לאחר השיחה הידועה בכ"ח ניסן תנש"א, התוועד עם התמימים ואנ"ש, מתוך שברון עצום. הוא דחה את הניסיונות לעודדו, וזעק:
"אינכם מבינים! עניינו של משיח הוא "אמת", ובהיעדרה לא יתגלה. הרבי מהווה את נקודת האמת בעולם, ומתחנן מקירות ליבו שנפעל את הגאולה. אומנם, אינני מזהה כוונה אמיתית אצל מאן-דהו, ומכך מוטרד הנני עד מאוד. הרבי תובע אמת מושלמת, בעוד שיחותיהם של החסידים הינן מן השפה ולחוץ".
ר' מענדל התבטא אז בחריפות: "דבריו של הרבי אודות חובתנו לפעול את הגאולה, מלמדים, כי זעקתו הקדושה "עד מתי" מופנית כלפינו (ובנוסף לכך, כלפי הקדוש ברוך הוא)".