לאחר כ"ז אדר ראשון תשנ"ב, נשאל הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס רבות: "מה יהיה?"
הוא השיב בסיפור:
"היה זה בשנותיה הנוראות של ישיבת תומכי-תמימים, מאחורי מסך הברזל. הרדיפות תכפו ומדי יום נשמעו בשורות איוב חדשות. למרות הכול, נמשכו הלימודים המחתרתיים, ומנהל רשת הישיבות, הרה"ח ר' יחזקאל פייגין, דאג להחזקתן הגשמית.
"המצב היה כה נורא, שאפילו הרב פייגין, שנודע ביושרו ובסדר שלו, נמלט מנושיו בהגיע מועד פירעון חובותיה של הישיבה. זכורני כיצד חמק מעיניו של שמש בית הכנסת, שבא לגבות את חובותיו. הוא נמלט לקומה התחתונה, דילג לעזרת הנשים ומשם ניתר החוצה דרך החלון. מי שהכיר את יושרו המופלא של הרב פייגין, אשר כל דבריו ביטאו אמת מוחלטת, יחוש בכך את המצב ששרר.
"אומנם, למרות הכול, כאשר נשאל הרב פייגין: "מה יהיה?" השיב: "מה יש לדאוג? בוודאי שלבסוף תתממשנה לחלוטין החלטותיה של המחשבה הקדומה דא"ק. התהיות אינן מעסקנו. אנו נבצע את המוטל עלינו והקדוש ברוך הוא ינהג כרצונו".
וסיים ר' מענדל: "והנמשל מובן".