כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הפליא במעלת מסירות נפשו של הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס, בשיחתו הקדושה מי' שבט תשכ"ב. הדברים מלמדים על דמותו האצילית, ומסבירים את הצלחתו בחינוך תלמידיו:
ישנו שם יהודי, עטור זקן שלם, מתלמידיו של הנשיא, שמכמה שנים נשאר לבד - אשתו ובני ביתו נמצאים במדינות החופשיות, והוא נשאר שם לבד, ויהודי זה בחר לעצמו עבודה כזו ששוללת את כל ארבע הכתות.
יהודי זה - שפרנסתו בלאו הכי אינה בדרך הרגיל - היה יכול לשבת כל היום וכל הלילה ולעסוק בלימוד התורה, תפילה וקיום המצוות לעצמו, כמו הסדר של "צדיק אין א פעלץ" [צדיק בפּרוַוה], ולעשות זאת מתוך הסברה על פי שולחן ערוך - כיוון שההתעסקות בתורה ומצוות בריש גלי ובאופן של השפעה על הזולת כרוכה בסכנת נפשות: שילוח לארץ גזירה, אשר הכול יודעים משמעות הדבר לאחר משך זמן קצר.
וכיוון שכן, הרי על פי שולחן ערוך יכול הוא "ליפול אל הים", לים של תורה ותפילה כו', להתעלות מן העולם למעלה מעשרה טפחים, ומי יאמר לו מה תעשה. ובפרט שיש עוד כמה יהודים בלעדיו שיכולים להתעסק עם שאר העניינים.
וכמו כן היה יכול לבחור בהסדר "לשוב למצרים" - להתנהג על פי שולחן ערוך, להיכנע לסדרי המדינה באותם עניינים שאינם בסתירה לשולחן ערוך. וכמו כן היה יכול לבחור בסדר "נצווח כנגדן" - להתפלל כל היום לניצחון צד הקדושה, מבלי להטביל אצבע במים קרים.
ואפילו אם רצונו לפעול בעולם בענייני תורה ומצוות, "לעשות מלחמה כנגדן", להילחם נגד הרע - היה יכול לבחור עניין שעל ידו יתווסף אור בעולם וגם אצלו, כמו במלחמה, שיש תועלת גם לעצמו.
ובפועל, מהם ענייני עבודתו שבחר לעצמו? לייסד מקוואות לנשים!
לא מדובר אודות מקווה לאנשים, אלא מקווה לנשים, כך, שהוא בעצמו לא יכול להפיק מזה תועלת בענייני תורה ומצוות בחייו הפרטיים, שהרי כבר עשר שנים שאשתו ובניו ונכדיו מחוץ למדינה האמורה, ואף על פי כן, בראותו שאין מי שיעסוק בבניית מקווה לנשים (ייתכן שמחר יימצא מישהו שיעסוק בכך, אבל עכשיו אין מי שיעסוק בכך), לכן התעסק בכך בעצמו, למרות היעדר התועלת שבדבר בנוגע לעצמו.
ולאידך, הרי זה קשור עם סכנת נפשות ביותר, בגלל הפרסום שבדבר - החל מהעבודה של גיוס כספים הקשורה עם פרסום, שהרי הכול יודעים שהוא בעצמו אינו זקוק לסכומים כאלו, ובמילא מבינים - גם אם הוא לא אומר זאת בפירוש - שהצורך בזה הוא לתועלת הרבים, ועל דרך זה בנוגע להתעסקות בכל שאר העניינים הקשורים עם בניית המקווה.
ואחר כך צריך לפרסם על דבר קיומה של המקווה - שהרי התועלת שבמקווה היא לא כאשר שומרים זאת בסוד, אלא צריך לפרסם שבמקום פלוני ובלילה פלוני תהיה מקווה חמה, וצריכים להודיע זאת לא לאלו שהם "זקנים באים בימים", ודווקא לנשים, שנטלו תשעה קבין שיחה.
ואף על פי כן בחר לעצמו עבודה זו - היפך חוקי המדינה, ועניין שאינו נוגע אליו בפועל, שהרי לא יתווסף אצלו בקיום התורה והמצוות, ובנוגע לעולם הבא - אינני יודע אם הוא חושב אודות עולם הבא. רצונו להיפגש עם אשתו וילדיו, ולחיות איתם למעלה מעשרה טפחים נשמה בגוף עד מאה ועשרים שנה.
אלא, כיון שרואה שבמקום שנמצא בו אין מקווה, או שיש רק מקווה קרה - הרי זה בהשגחה פרטית להורות לו שזהו עניינו, ובמילא אין אצלו נפקא מינה אם תהיה אצלו תועלת בעבודת המלחמה אם לאו. הנהגתו היא על פי ההוראה "דבר אל בני ישראל וייסעו" - להתקרב צעד נוסף לביאת משיח, שאז יהיה גילוי פנימיות התורה.
וזוהי הוראה שלמדים מהנהגת "תלמידיו" של הנשיא - שבאופן כזה צריכה להיות גם הנהגת תלמידיו שנמצאים במקום שבו יכולים לפעול כמה פעמים ככה ללא סכנות נוספות, ובאופן שיתווסף גם בנוגע לעצמו.