הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס קלט כל פרט, אף ברגעיו הנוראים ביותר - בסיביר ובבריחותיו מאימת הקומוניזם, ולמד ממנו הוראה בחיים. הוא אצר במוחו מאות אירועים מקריים, ותרגמם בפני תלמידיו למעשה בפועל. כך לדוגמה, כששח אודות תשובה מעומק הלב וחרטה אמיתית, תיאר בהתרגשות רבה ובבכי:
"כשירדתי למחתרת מאימת הקומוניזם, הסתתרתי בביתה של אלמנה. פעם, רחצה את בנה החולה באמבטיה - בניגוד להוראת הרופא, והוא החל גוסס. נתקפה האישה בגל של ייאוש, אחזה בילדה וצווחה בבכי קורע לב: "וואס האב איך געטאן?! וואס האב איך געטאן?!" (מה עשיתי?! מה עשיתי?!).
"זוהי "חרטה על העבר".
"כעבור זמן מה, נרגעה האישה מעט וקלטה את מצבה. היא החלה מייבבת: "וואס טו איך?" (מה אעשה?).
"זוהי "קבלה על העתיד", ועיקרה של התשובה. תחת התמקדות ב"מה עשיתי", יש להתבונן ב"מה עליי לעשות כעת".
זיכרונותיו של ר' מענדל מרוסיה מצריכים פרק בפני עצמו, בסיקור השפעתו בישיבה.