הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס סיפר:
"בראשית לימודיי בתומכי-תמימים בעיר חרקוב, ביקר הרה"ח ר' איצ'ה מתמיד בישיבה. תפילתו נמשכה שעות ארוכות, בדבקות ובהתלהבות עצומה. במהלכה, פצח בניגון דבקות או בצעקות ובבכיות שבקעו מעומק לבו, הכה על הסטענדער והניע את ידיו. פעמים שסחב את הסטענדער של החזן ורץ עימו מקיר לקיר, ללא שחש בנעשה.
"ראיתי זאת לראשונה בחיי - ונדהמתי. אחד הבחורים המבוגרים הבחין במבטי הביקורתי, ואמר לי:
"נדמה הינך בעיניך כ"בעל מוחין" השולט ברגשותיו, בעוד ר' איצ'ה הינו "בעל התפעלות" המתפרץ בהלהבות בלתי מבוקרת. דע לך, כי ההיפך הוא הנכון: גישתך נובעת מהיעדר לימוד והתבוננות. לאחר חשבון נפש מעמיק בעת קריאת שמע שעל המיטה, לימוד חסידות לעומק ולרוחב, והתבוננות עמוקה טרם התפילה - תבין בעצמך כי מוחו של ר' איצ'ה שולט על לבו לחלוטין".