כ"ק האדמו"ר מאלכסנדר שליט"א העלה זיכרונות, מהתוועדויותיו של הרה"ח ר' שמחה גורודצקי ע"ה בארץ הקודש:
הוא תיאר את לימודם הייחודי של החסידים. לדבריו, סביו היה מויטבסק, ופעם נסע מעירו אל הצמח-צדק לליובאוויטש. ברכבת פגש יהודי מויטבסק, שבעירם לא היה להם קשר מיוחד, והם שוחחו בדברי תורה. התעניין היהודי ליעד נסיעתו של ר' שמחה, והוא השיב: "אל הרבי". תהה אותו יהודי: "אתה הרי כן יודע ללמוד ואם כן מדוע הינך חסיד?"
השיב לו ר' שמחה:
"אגיד לך איזו תועלת יש לי מהנסיעה אל הרבי. לפני הנסיעה אני עושה חשבון הנפש ומתכונן לנסיעה. גם במהלך הדרך אני ממשיך ומתכונן לנסיעה. אני כבר מתקרב ורואה את החצר, שנקראת אצלי חצר ולא "הויף", כי אני מרגיש כאילו הגעתי לחצר המשכן. כאשר אני נכנס לרבי, אני מרגיש שמסתרי לבבי גלויים לפניו, ואני עומד באימה ופחד.
"אחרי כל זה, אני נמצא בהתוועדות ושומע מאמר, ואז אני נוסע בחזרה הביתה.
"בבית, אני פותח את הגמרא ומתיישב ללמוד: "אמר אביי", ואז, כאשר מתעוררת אצלי קושיה על אביי, אני נזכר באיזו אימה ופחד עמדתי בפני הרבי, כמו בקודש הקודשים, ואומר לעצמי: "כך הייתי עומד גם אילו הייתי אל מול המגיד והבעל שם טוב וכן הלאה, עד הראשונים והאמוראים". וכשאני מתאר לעצמי, כאילו אני עומד בפני אביי הקדוש, אני נרעד.
"אבל אצלכם, אומרים "אמר אביי" בניחותא, וכשמתעוררת קושיה, הלומד חושב לעצמו: "מה היה אביי, למדן? גם אני למדן!"