הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי מספר:
הרה"ח ר' שמחה גורודצקי ע"ה סיפר, כי בילדותו, התארח הרה"ח ר' אברהם בער ירמיה'ס ע"ה בבית הוריו. ר' אברהם בער, שנחלה בסוף ימיו במחלת השיתוק וניטל ממנו כוח הדיבור, וביקש מאביו של ר' שמחה, שישאל את הרבי הרש"ב אודותיו - בעת ביקורו בחצרות קודשנו, כדלהלן:
"מכיוון שאינו מסוגל לבטא את תיבות התפילה, אלא להביט בהן בסידור בלבד, כיצד יכוון בקריאת שמע? האם יהרהר תחילה בתיבות הפסוק הראשון, ורק אחר-כך יהרהר בכוונותיהן - מחשש הפסק בין התיבות, או שמא יהרהר כרגיל תיבה עם כוונתה?
"הרבי פסק כאפשרות השנייה.
"הדברים מובנים לפי המבואר ב"המשך תער"ב", שכוונה והרהור הינם שני מושגים שונים. לכן, כשם שהכוונה אינה מהווה הפסק בעת שמבטא התיבות בפיו - להיותה כוונה בלבד ולא שיחה, היא אינה מפסיקה אף בעת שמהרהר".