הרה"ח ר' שמחה גורודצקי ע"ה תיאר את גדלותם של הרבנים החסידים, הרב איצ'ה מתמיד והרב לייזר צ'עצ'רסקער הי"ד:
"בהיותו בחרסון, הקפיד ר' איצ'ה לטעום אך ורק מהלחם שנאפה בביתו של הרה"ח ר' יעקב פלוטקין ע"ה. בתקופה מסוימת, השתוללו כנופיות רוצחים ברחובות, והצעידה הלילית נעשתה מסוכנת. ר' איצ'ה נותר ללון בבית המדרש, ולחמו, שהיה בחדרי בישיבה, נותר מיותם. כך, ללא ידיעתי, צם הוא במשך ארבעה ימים.
"הגיע ליל י' כסלו, ור' איצ'ה התוועד עם אנ"ש והתמימים בבית המדרש. לפתע, פנה אליי בבקשה: "הבא לי את הלחם מהחדר, כי זקוק אני לו". הצבעתי בפניו על הסכנה הטמונה בצעידה ברחוב, והוא בתגובה, הגיש לי כוס "לחיים", בירכני והבטיחני כי אשוב בשלום.
"הסכמתי ללכת, אולם המשגיח של הישיבה, הרה"ח ר' לייזר צ'עצ'רסקער, אסר עליי זאת. לבו של ר' איצ'ה נחלש מאוד, ובקשתו נשנתה כעבור זמן מה, אך המשגיח דבק בסירובו.
"לבסוף, החליט ר' לייזר, להגיש לר' איצ'ה לחם שנאפה בביתו של אחיו של ר' יעקב פלוטקין, הרה"ח ר' פסח ע"ה. לחם זה נדמה בחיצוניותו ובהידורי הכנתו ללחמו של ר' יעקב. הוא ביקשני להמתין בעזרת הנשים במשך רבע שעה, ולאחר-מכן להגיש לר' איצ'ה את הלחם, משל הבאתיו מחדרי. הוא אף התבטא: "זאת באחריותי". עשיתי כמצוותו.
"בשובי לאולם בית המדרש, בישרתי לר' איצ'ה כי הבאתי את לחמו מחדרי, והוא שמח שמחה רבה. הוא התכונן היטב לנטילת ידיים, ובטרם בירך "על נטילת ידיים", קרא לי ושאל: "האם זהו הלחם שלי?" השבתי: "בוודאי". הוא הגיב: "אם כן, אני מאמין לך".
"ר' איצ'ה ניגב את ידיו ונטלן שנית, אחז בסכין וביקש לברך. פניו התלהבו, כדרכו בעת שהיה מברך, אך לפתע הניח את הסכין ואת הלחם על השולחן, קם ממקומו ונעמד בצד ליד הקיר. הוא נתפס בהתבוננות האופיינית לו, ופתאום התעלף. עוררוהו הבחורים מעלפונו, תוך שר' לייזר מתוועד אודות שלילת ה"התפעלות".
"בסיום ההתוועדות, האזנתי לשיחתם של ר' לייזר ור' איצ'ה. התברר, כי ר' לייזר הקפיד בדומה לר' איצ'ה, והיה שרוי אף הוא בצום. כמו כן, ידע ר' לייזר שר' איצ'ה, בחושיו החסידיים, לא יטעם מהלחם, ולכן קיבל אחריות לתוצאות. אומנם, הוא הוכיח את ר' איצ'ה באהבת רעים, כי אל לו לעורר רעש מהידוריו. "אף אני סועד מלחמו של ר' יעקב פלוטקין בלבד, אולם עושה זאת בצנעה".
"אירוע זה, נחקק בזיכרוני לנצח".