בשנת תשכ"ד, זכה כפר-חב"ד בדמות מופלאה, שנחלצה מכבלי הקומוניזם והגיעה לארץ הקודש. אישיותו האגדית של הרה"ח ר' שמחה גורודצקי ע"ה, היוותה סמל ודוגמה למסירות נפש, ומתוארת באריכות באיגרתו של הרבי הריי"ץ אל הגאון הרב מנחם זעמבא. להלן כמה קטעים מתוכה:
מי הוא זה אשר העמיד עצמו בסכנה ממש ובא לבוכארא, ובעזרת ה' יתברך בעיר סמרקנד יסד חדרים, ובמשך כשלשה חדשים אסף וקיבץ כשמונה מאות תלמידים שיחיו קטנים אצל ארבעים וחמשה מלמדים שיחיו וגם עשה התעוררות גדולה בין האבות אשר ישלמו שכר לימוד, והשאר על חשבון הקהלה על ידי ועד מיוחד, ופעל ועשה "תפארת בחורים"...
שנה תמימה עבד שם ר' שמחה שי', וכל מעשיו ופעולותיו היו בהסתר דבר, עד אשר נודע מי הוא המצביא והעושה תעמולה גדולה כזו, ובאו לקחת אותו למאסר, ועל פי סבה שבא אחד מטאשקענט (עיר גדולה בבוכארא) לבקשו אשר יסע עמו שמה לייסד במוסדות סמרקנד נסע בלילה ההוא, וזה היתה הצלתו...
כארבעה חדשים ישב לו ר' שמחה בגלילות ההם, ועבד שם בדמי לבבו ליסד חדרים, ותהילה לאל כי עלתה בידו...
ר' שמחה שי' העובד, לא הרף ידו ח"ו מעבודה, ויעבור עד קצה גבול אחינו היהודים ההרריים, היושבים בהרי קאווקאז ד' עליהם יחיו, ויבוא לעיר דרבנט, וימצא שם כשלשים תלמידים קטנים שיחיו אצל מלמד. תעמולה גדולה עשה שם, ובעזרת ה' יתברך שלש מאות וששים תלמידים יחיו לומדים היום.