הרב ברוך ווילהלם, מתוך המייל השבועי 'מה אפשר ללמוד מהצפרדע?'
לפני למעלה משלושה עשורים, כשלמדתי בישיבה ב'כפר חב"ד', התוועד המשפיע האגדי, הרב מנחם מענדל פוטרפאס. הוא עורר אותנו על הצורך לעבוד ה' בהתמסרות מוחלטת וללא שום שיקולים צדדים.
כהרגלו, לכל ענין ומסר היה לו סיפור, למעשה כל דבר שהוא ראה או שמע היה אצל ר' מענדל (כך כינוהו כולם) "מורה דרך" לחיים.
וכך הוא המחיש גם את הדברים הנ"ל באמצעות סיפור/משל:
הצאר ניקולאי צעד עם חייליו. בדרכם נתקלו בנהר ש'הפריע' להתקדמותם מאחר שהיה צריך למצוא פתרון מהיר לחציית הנהר, החליט הצאר, במוחו האכזרי, שיעשו "גשר אנושי"...
אלפי חיילים יושלכו לתוך הנהר, עד שיגיעו לגובה הרצוי למעבר הצאר.
חייליו הנאמנים של הצאר לא היססו לבצע גם פקודה זו.
אך בכל זאת התחלקו לשני סוגים:
רוב החיילים הנאמנים לא היססו וקפצו מיידית למים ומילאו בפשטות את ההוראה. אך היו כאלו שהמתינו להיות אחרונים.
לא משום שניסו 'חלילה' לחמוק מההוראה, אלא חשבו בלבם: "אם כבר למות... לפחות שנהיה למעלה... שכולם ייראו שהתמסרנו למטרה..."
סיים המשפיע ר' מענדל: יהודי צריך לעשות את המוטל עליו בקבלת עול מוחלטת, וללא שיקולים חשבונות או אינטרסים אישיים, "מה אני יכול גם להרוויח מזה" וכדומה.