כשעברתי דירה רציתי לעבור דווקא ביום שלישי. התקשרתי לחברת ההובלה והבעתי את רצוני זה, להפתעתי הם השיבו לי שכולם רוצים לעבור דוקא ביום שלישי. ואני עוד חשבתי שאני החכם היחידי שיודע את ה'פטנט'. מדוע דוקא ביום שלישי? משום שכשהקב"ה ברא את העולם בששת ימי בראשית, נאמר על יום שלישי פעמיים "כי טוב", וא"כ יום שלישי הוא היום המבורך ביותר. לאחר מכן יש משנה חשיבות ליום שישי שנאמר בו "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", למרות שלא נאמר בו פעמיים כי טוב, אבל נאמר בו "טוב מאד".
היום הכי גרוע שאף אחד לא מעוניין להתחיל בו דבר חדש הוא יום שני, משום שבו לא נאמר אפילו פעם אחת "כי טוב". לכן רואים בחוש שאף אחד לא אוהב את יום שני – תופעה שלמדתי עליה עם בואי לארצות הברית. בארץ ישראל השבוע מתחיל ביום ראשון, אף פעם לא שמעתי שאנשים לא אוהבים את היום הראשון בשבוע, רק כאן גיליתי את התופעה הזאת.
הסיבה האמתית שלא אוהבים את יום שני היא לא מפני שזה תחילת השבוע, אלא משום שזהו היום היחידי שלא נאמר בו "כי טוב". ומדוע באמת לא נאמר בו כי טוב? בא המדרש ואומר "בכל מלאכת ימי בראשית נאמר כי טוב ובשני לא נאמר, ולמה, רבי חנינא אמר לפי שבו נבראה מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית רבה ד, ו).
כלומר, היות שביום זה הקב"ה לא ברא שום דבר חדש, שכן המים היו קיימים כבר ביום ראשון. הדבר היחידי שאירע ביום שני הוא שהקב"ה חילק את המים העליונים שמהם נעשו השמיים מהמים התחתונים על הארץ. ומכיון שביום שני נוצר מצב של מחלוקת ופירוד – אף על פי שהיו צריכים את החלוקה הזאת – בכל זאת לא נאמר בו "כי טוב", כי מחלוקת היא לא דבר טוב. וא"כ אין אנו מברכים כביכול את הקב"ה על ההבדלה שהוא ערך ביום זה, משום שאין בכך שמחה גדולה.
גם בפרשת השבוע אנו מוצאים את רעיון ההפרדה. הכל יודעים שבעם ישראל ישנם שלשה סוגים: כהן, לוי וישראל. הכהן הוא החשוב ביותר, לאחריו הלוי, ורק אח"כ הישראל. לכאורה מה הסיבה שישנם חילוקים והבדלי מעמדות, הלא זה יכול לגרום לקנאה? הכהן הרי מקבל את העליה הראשונה וישנם אנשים רבים שמתרגזים מדוע הם לא מקבלים עליה כל שבוע, וכי מה הוא אשם שהוא לא נולד לאבא כהן... זה לא פייר.
מדוע שלא ננהל תורנות כהנים, כל חודש יהיו חמישה אנשים אחרים שישמשו ויכהנו בכהונה, ובכלל מה הצורך בחילוקים שפלוני כהן ואלמוני לוי, כלום לא חסר לנו מריבות וחיכוכים? עדיף שכולם יהיו שווים וחסל סדר מריבות.
ויתרה מזו: לכולנו מוכר השיר "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", אנו תמיד מבקשים מהקב"ה שיעשה שלום בין שני דברים נפרדים. את כל החיים והאנרגיות שלנו אנחנו מבזבזים כדי להביא לשלום לאחדות ולהרמוניה, ופה אנחנו מברכים את הקב"ה על שהוא מבדיל ומפריד. אלא יש לומר, כשהקב"ה ברא את אדם וחוה הוא ברא אותם מחוברים. וכמו שרש"י אומר על הפסוק "זכר ונקבה ברא אותם – במדרש אגדה שבראו שני פרצופים בריאה ראשונה ואחר כך חילקם" (בראשית א, כז). דהיינו שהם נבראו כתאומים סיאמיים מחוברים אחד לשני, ורק אח"כ הקב"ה הפריד ביניהם.
לכאורה מה הצורך היה להפרידם, ואח"כ לצוות את האדם להתאחד עם חוה "והיו לבשר אחד"? לכתחילה היה כדאי להשאיר אותם מחוברים ועובדה זו היתה חוסכת מאיתנו לחפש שידוך; כל אחד היה נולד כשהוא מחובר לבן/בת זוגו ולא היה צורך בשידוכים וכו'. האשה לעולם לא היתה צריכה לשאול את בעלה איפה היית כל הערב, והבעל לא היה צריך לשמור על אשתו שלא תלך עוד פעם לשופינג, ושלום על ישראל.
התשובה לכאורה פשוטה: משום שאם היו מחוברים הם לא היו יכולים להוליד ילדים. זוהי תשובה טכנית ונכונה, אבל יש כאן משהו הרבה יותר עמוק ומשמעותי: דוקא שני אנשים נפרדים ושונים האחד מרעהו יכולים ליצור משהו חדש. דוקא כשכל אחד שונה מחבירו אז הוא נותן לו משהו שרק לו יש ולרעהו אין. וכך גם השני. כל אחד מהם נותן משהו ומקבל משהו, ורק אז, ביחד, הם יוצרים יצירה חדשה. אם שניהם אותו הדבר הם לא יכולים לייצר מאומה. שני גברים ביחד או שני נשים ביחד שהם אותו הדבר לא יכולים לייצר דבר מחודש. רק השוני וההפרדה ביניהם הוא זה שנותן מקום ליצירה חדשה, שכן כל אחד מהם הוא גם נותן וגם מקבל.
לפיכך הקב"ה הפריד והבדיל בין הדברים, וכיצד הבדיל ביניהם, על ידי שכל אחד מהם הוא שונה, כי אז לכל אחד יש מעלות מיוחדות שמאפיינות אותו בלבד ושהוא נותן אותן וכן יש דברים ומעלות שאין לו והוא מקבלם מהשני. או אז נוצרת התלות הזאת בין אחד לשני שמכריחה אותם ליצור משהו חדש. זוהי הסיבה לחלוקה בין כהן לוי וישראל, הכהן תפקידו להיות האיש הרוחני של הקהילה, כמו הרב, והלוי הוא סגן הרב, כמו שנאמר על שבט לוי "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" – שיפוצו בכל ישראל ללמוד תורה (דברים לג, י, בעה"ט עה"פ). וישראל תפקידו להעניק גשמיות לכהן, תרומות ומעשרות, ואז כל אחד הוא משפיע וגם מקבל.
- קבל עוד על:שוויון, כהנים. וזהו גם הביאור על אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר שהקב"ה יצר "בין ישראל לעמים". לכאורה מדוע באמת הקב"ה הבדיל בין ישראל לעמים – מדוע באמת שלא נהיה כולנו אותו הדבר "משפחת העמים", כולם מאוחדים ושוים, ואז לא תתעורר בעיה של נישואי תערובת, מהו כל "הכאב ראש" של העם הנבחר וכו'?
אלא שהקב"ה ברא את העולם באופן כזה שכדי לקיים אותו כדבעי יש צורך גם ביהודי וגם להבדיל בגוי. וכל אחד מהם תורם משהו אחר לעולמו של הבורא. מה תורם היהודי? ומה לעומתו תורם הגוי? הגמרא (במסכת סוטה כט, א) אומרת "תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראלים מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה". וכמו שבאמת בפועל הלוח היהודי הולך לפי הלבנה, בניגוד ללוח הנוצרי שהולך לפי החמה.
מהי הסיבה באמת שישראל מונין ללבנה? המדרש אומר ישראל מונין ללבנה היות "שדומין ללבנה", משא"כ אומות העולם דומין לחמה ולכן מונין לחמה. מה באמת שונה בין שמש לירח? ישנם הבדלים רבים ביניהם, אבל אחד ההבדלים שמובא בספרים הוא שהלבנה תמיד משתנה, היא אף פעם לא אותו דבר, בכל יום היא מתקטנת או מתגדלת, תמיד חלים בה שינויים. כך גם עם ישראל הם אף פעם לא נמצאים באותו מצב – כאשר אדם עושה מצוה הוא מתעלה, ואם להיפך חלילה הרי הוא יורד ממדרגתו.
כך גם בגשמיות: יהודי אף פעם לא נמצא באותו מצב, הוא תמיד זז, תמיד רץ, יהודים תמיד עוברים להתגורר בשכונה החדשה, והם אף פעם לא מרוצים היכן שהם נמצאים...
אולם אומות העולם דומים לחמה שתמיד נמצאת באותו מעמד ומצב, לא יותר גדולה ולא יותר קטנה. אומות העולם הם אלו שמביאים "יציבות" לעולם, הם תמיד דואגים שהעולם יהיה גשמי וחומרי, עולם טוב ומתוקן. תפקידם של הגויים, בעיניה של היהדות, הוא "לשבת יצרה" ליישב את העולם ולעשות אותו עולם שטוב לחיות בו. תפקידם של הגויים מתגלם בשבע מצוות בני נח שהן מהוות אבן יסוד לחברה אנושית מתוקנת וכמו שחז"ל אומרים "יש חכמה בגויים תאמין" (איכ"ר פ"ב). ולכן דוקא כשהיהודי שונה מהגוי וכל אחד עושה את תפקידו כדבעי אז יהודים וגויים ביחד יכולים לבנות את העולם, כל אחד בתחומו ובדרגתו.
[די לזרוק מבט בחדשות שמגיעות מישראל כדי להבחין ש"יציבות" זו לא תכונה שיהודים מצטיינים בה. כמו שאי אפשר שהעולם יתקיים רק עם "רבנים" או "כהנים", כך רואים בחוש שכדי לנהל עולם מיושב צריך את עזרת הגויים, כך תמיד היה ותמיד יהיה, וגם לעת"ל כדלקמן]
היהודי הוא הכהן של העולם – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" – הוא זה שאמור להביא אלוקות לעולם, פשוט להזכיר לכולם שיש מנהיג לבירה זו. אבל הגוי לעומתו דואג לגשמיות של ה"בירה" (ראה שיחת כ' טבת תשמ"ה עמ' 1040 ובריבוי מקומות).
- קבל עוד על: בין ישראל לעמים, גוי ויהודי ככל שאנחנו מתקרבים יותר ויותר לימות המשיח אנו רואים יותר את התרומה של הגוי לעולם, וזה אכן מה שיקרה בימות המשיח. וכמו שהנביא ישעיהו מנבא "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר וכורמיכם", ומה יעשו היהודים? ממשיך הנביא: "ואתם כהני ה' תקראו, משרתי אלקינו ייאמר לכם" (ישעיהו ס"א ה, ו).
(ראה בס' ימות המשיח עמ' 123).