השבוע (שנת תשע"ג) מציינים בישראל 41 שנה לחטיפת מטוס סבנה. בתאריך השמיני למאי 1972 עלו על מטוס נוסעים של חברת התעופה הבלגית "סבנה" – שהמריא מבריסל בדרכו לישראל – ארבעה מחבלים, שני גברים ושתי נשים.
זמן קצר לאחר ההמראה, פרץ אחד המחבלים לתוך תא הטייס וכשאקדח שלוף בידו הודיע לקברניט על חטיפת המטוס. עוד לפני נחיתתם בישראל הודיעו החוטפים מהי דרישתם: הם תובעים לשחרר 317 אסירים פלסטינים הכלואים בישראל. אם דרישתם לא תיענה בחיוב בתוך עשר שעות, כך הם איימו, הם יפוצצו את המטוס על נוסעיו.
שר הבטחון דאז, משה דיין, הגיע לנמל התעופה בלוד וממגדל הפיקוח הוא ניהל משא ומתן עם המחבלים החוטפים. בינתיים הגיעו למקום חיילי סיירת מטכ"ל שעשו את ההכנות שלהם לפרוץ למטוס ולהשתלט על המחבלים. מפקד הסיירת באותה עת היה אהוד ברק ואחד מפיקודיו היה לא אחר מאשר בנימין נתניהו. במשך הלילה התאמנה הסיירת בפריצה על מטוס ריק שעמד בנמל התעופה.
מיד עם נחיתת המטוס ביקשו החוטפים אספקת דלק. ממגדל הפיקוח הסבירו להם שטכנאים צריכים לבדוק אם הכל תקין במטוס. אותם טכנאים שבדקו את המטוס הוציאו את האויר מגלגלי המטוס כדי שהוא לא יוכל להמריא ליעד אחר.
למחרת שוב דרשו החוטפים אספקת דלק ומזון. ממגדל הפיקוח הסבירו לחוטפים שאכן התגלו ליקויים במטוס וצריך להביא מכונאים שיבצעו תיקונים במטוס לפני שהוא יוכל להמריא פעם נוספת. ששה-עשר לוחמים "מכונאים" לבושים בסרבלים לבנים התקרבו למטוס במטרה 'לטפל' בו. ואז ניתן האות וקבוצה של בחורים צעירים השתלטה לחלוטין על המטוס תוך תשעים שניות בלבד! שני המחבלים נהרגו במקום ושתי המחבלות נתפסו, ובתוך עשר דקות הסתיים כל הענין.
בערב מיוחד שהתקיים בשנה שעברה לציון ארבעים שנה למבצע, נאמו נתניהו וברק בפני הנוכחים. שניהם הדגישו את העובדה שאותם לוחמים צעירים ידעו והבינו את הסיכון העצום הכרוך בפעולתם הנועזת. אף אחד מהם לא ידע מה יתרחש ברגע הבא וכיצד יתפתחו הענינים, ובכל זאת הם רצו בכל מאודם לבצע את הפעולה ולהציל את אחיהם היהודים.
השבוע אנחנו קוראים בפרשת אמור על המצוה של קידוש השם, "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כד, לד). החיילים הצעירים הללו היו מוכנים להקריב את חייהם כדי להציל את חייו של יהודי אחר, וזוהי הדרגה הגבוהה ביותר של קידוש השם.
מיד בהמשך למצוה הזאת של קידוש השם, אנחנו קוראים בפרשה על כל החגים. בנושא הזה של החגים אנחנו מוצאים ענין לא רגיל: לכל החגים ישנו תאריך קבוע וידוע מראש; חג הפסח חל תמיד "בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש". ראש השנה חל "בחודש השביעי באחד לחודש". יום הכיפורים חל בקביעות "בעשור לחודש השביעי", וגם חג הסוכות חל "בחמשה עשר יום לחדש השביעי".
רק חג אחד ויחיד אין לו תאריך: חג השבועות. התורה אומרת רק "וספרתם לכם ממחרת השבת... חמישים יום". כלומר, חמישים יום אחרי חג הפסח מופיע חג השבועות. נשאלת אפוא השאלה, מדוע התורה קובעת את חג הביכורים חמישים יום מחג הפסח ולא נותנת לו תאריך בחודש כמו לכל חג אחר במעגל השנה?!
מסביר הרבי (ב'התוועדויות' תשד"מ כרך ג עמ' 1838 ) שמתן תורה הוא המשך ישיר לחג הפסח. כל המטרה של יציאת מצרים נועדה כדי שעם ישראל יקבל את התורה, "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" וכפי שרש"י מבאר "שתקבלו התורה עליו" (שמות ג, יד). ולפיכך חג השבועות הוא למעשה הסיום של חג הפסח.
- ראה עוד על: חג השבועות, מתן תורה ענין זה מתבטא גם בהלכה מעניינת. את כל המושג של גירות ודיני הגירות אנו למדים ממתן תורה. ההלכה קובעת שכל אדם שרוצה להתגייר צריך לעשות שלשה דברים: ברית מילה, טבילה במקווה, וקבלת עול מצוות. את שלושת הענינים הללו אנחנו למדים מיציאת מצרים.
"קבלת מצוות" אנו למדים מזה שעם ישראל קרא במתן תורה "נעשה ונשמע". את הענין של הטבילה אנחנו לומדים מכך שכולם טבלו לפני מתן תורה, ו"ברית מילה" עשו לפני שיצאו ממצרים, שכן כדי לאכול מקרבן הפסח הם היו חייבים למול את עצמם, כפי שכתוב בפרשת בא "כל ערל לא יאכל בו" (שמות יב, מח).
רואים מכך שתהליך הגיור של עם ישראל התחיל, למעשה, בעת יציאת מצרים כאשר הם עשו ברית מילה, והסתיים בשעת מתן תורה כאשר הם טבלו וקיבלו על עצמם עול מצוות. הרי לנו שחג השבועות הוא הסיום וההשלמה של חג הפסח.
ביציאת מצרים הקב"ה הקים מעם ישראל את הצבא שלו, כמו שנאמר בפרשת בא "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים" (שמות יב, מא). ומני אז כל יהודי מגוייס לצבא ה'.
באיזה חַיִיל אנחנו משרתים בצבא ה'? זהו דבר שתלוי בנו. יש יהודים שבחרו להצטרף ל"שירות החשאי" ולכן רואים אותם בבית הכנסת רק לעתים רחוקות. ישנם יהודים שממנים את עצמם למפקדים וקצינים והם עסוקים לתת הוראות לאחרים. ישנם יהודים שעובדים במטבח והם בוחרים להיות אחראים על הקידוש וכדו'. ישנם ה"טנקיסטים" שהם נוסעים ב"טנק המצוות" ומנסים לכבוש את העולם עם מצוות.
אבל בטוחני שכל מי שנמצא כאן בבית הכנסת משתייך בוודאי ליחידות העילית של צבא ה'.
- סיפור: