הרב משה רוט בשם ר' יואל כהן
שמעתי את הסיפור מהגה"ח הרב ר' יואל שיחי' כהן, וזה דבר המעשה:
הרה"ח ר' יוסף וינברג שליט"א (- זקן החסידים!), שכדרכו הי' חוזר נקודות משיחות הרבי בהמשך לשיעורו בתניא מעל גלי האתר, נבצר ממנו לחזור על שיחת הרבי בענין פ"ש, במועדו. והתלבט אם יש מקום לכך, התייעץ עם ר' יואל על כך, שייעץ לו שיחזור למרות שזה באיחור זמן. ר' יוסל עשה כעצתו וחזר על הדברים בהטעמה כדרכו.
בחור ישיבה (מסאטמער, כמדומני), מה'שבבניק'ס' האזין ב'גניבה' לשידורי הרדיו, ו'בלי כוונה', הזדמן לו לשמוע את הדברים שהשמיע הרב וינברג על פ"ש, וכל הווארט שאפי' טמא, ובדרך רחוקה ואפילו לכם, תמיד ניתן לתקן ואף פעם לא אבוד. הדברים שנאמרו בלהט וכו' חדרו עמוק לתוכו, וזה השפיע עליו עמוקות.
הגיעו הדברים לידיעתו של ר' יואל, שהציע לבחור או בא כוחו לכתוב על כך לרבי, ולספר על כך שדברי הרבי השפיעו עליו.
הרב ר' יואל, שהיה בסוד הדברים, וידע על ההתלבטות, היה בסיפוק על כל שהביא לידי כך שהתגלגלו הדברים כך, שההחלטה לשדר הדברים אף הביאה להשפעה גלויה וידועה. שמח (מצד 'מענטשליכקייט' כלשונו) לבשר לר' יוסל על השתלשלות העניינים, ולו בכדי לגרום לו נחת רוח שיש שכר לפעולתו ופרי לעמלו.
הרב וינברג, כחסיד מסור, כתב לרבי את כל השתלשלות הדברים, ההתלבטות, ההחלטה (בהתייעצות עם ר' יואל), והתוצאות הנפלאות. כמובן, שהוא מצידו לא ידע כי גם הבחור כתב על כך כבר לרבי.
בכל אופן, תוכן תשובת הרבי, היתה: 'והרי זהו עניינו של פסח שני אז עס איז ניטא קיין פארפאלן' - דהיינו: שענינו של פסח שניעצמו, אומר שניטא קיין פארפאלן, וגם אם השיחה לא נאמרה במועדו, טוב שתאמר מתי שהוא, והחוש הוכיח בעצמו, שהדברים נאמרו ונשמעו באותה עת שאותו בחור היה זקוק לעידוד והחיזוק.
עד כאן תוכן הדברים ששמעתי מפיו של ר' יואל שיחי' לאויוש"ט, בהתוועדות לרגל פסח שני.
הרב נחום גולדשמיט בשם ר' צבי ווילהלם בשם הרב וויינברג
הרב וינברג אכן מסר את הווארט של הרבי כמה שבועות – או חודשים לאחר שהרבי אמר את השיחה.
את שידור הרדיו שמע בחור שהיתה לו ירידה רצינית מאידישקייט וזה מאד פעל עליו .. הוא סיפר את זה למשגיח או לראש הישיבה שהיה לומד חסידות באותו תקופה עם ר' יואל כהאן, ר' יואל סיפר את זה להרב וינברג והרב וינברג כתב את זה לרבי ועל כך הרבי ענה לו שהרי"ז הענין של ניטא קיין פארפלען