"אונאה ידידותית" שהסתבכה...
שמחה גדולה בבית הבעל שם טוב, שמחת נישואי נכדו. גדולי תלמידיו, חברי ה"חבריא קדישא", ועימם חסידים רבים באו להשתתף בחתונה הגדולה. בסידור הקידושין כובד הגאון רבי יעקב יוסף מפולנאה, מחבר הספר "תולדות יעקב יוסף". אל מקום החופה צעדו הבעל שם טוב, רבי יעקב יוסף, ואחריהם - שורות שורות של תלמידים וגאונים.
בדרך הילוכם אל החופה, ראו יהודי אחד נוסע בעגלה. לפתע יצא הבעל שם טוב מתוך השורה, ניגש בחפזה אל היהודי, לחש באוזנו מספר משפטים, וחזר מיד אל השורה, בדרכו לחופת הנכד. התפלאו גדולי התלמידים על הדבר, והסיקו כי בעגלה נוסע צדיק נסתר. בכל מאודם רצו להיוודע אודות צדיק זה – מי הוא ומה מעשיו, אלא שלא יכלו לצאת מתוך השורה ולעזוב את רבם ובני לוויתו. לפיכך, רמזו לכמה אברכים צעירים שיילכו לתהות על קנקנו של אותו יהודי.
הלכו שניים מצעירי התלמידים ועקבו אחרי היהודי בעל העגלה. הם ראו אותו נכנס לחצר בית מלון בעיר. נכנסו השניים אחריו לחצר, ניגשו אליו ואמרו לו: "שלום עליכם, רבי!".
תמה האיש מאד. "לי קוראים אתם רבי?! אינני רבי ואף לא בן של רבי אני!".
"מה לו לכבודו להמשיך להסתתר?! הלא אנו יודעים היטב כי כבודו צדיק נסתר ורצוננו שיתוודע אלינו", טענו השניים בהחלטיות.
"מבטיח אני לכם שאיש פשוט הנני, לא רבי ולא בן רבי!", טען שוב ושוב היהודי.
"לא ייתכן!", השיבו התלמידים. "אם אכן אינך צדיק, אולי הואל להסביר לנו - מה ראה הרבי הגדול, הבעל שם טוב בכבודו ובעצמו, להטריח את עצמו ולצאת משורות ההולכים לחופת נכדו על מנת לגשת לכבודו? אין זאת אלא שהוא מכיר את מעלת כבודו, ודיברתם בענייני סוד עמוקים...".
משהבין היהודי שהצעירים דבקים במשימתם ולא יניחו לו עד שירדו לחקר האמת, פתח ואמר: "דעו שבאמת יהודי פשוט אני. אך כיוון שאתם דוחקים בי, מוכרח אני לגלות לכם את מה שאמר לי רבכם הגדול, ותיווכחו מה גדול כוחו ומהי מדת רוח הקודש השורה עליו".
בזה התחיל היהודי לגולל בפניהם את סיפורו.
•
ביתי ניצב אל מול ביתו של ידידי הטוב ביותר, חברי מנעורים. אני וידידי מתייחסים זה לזה כאל אחים. אין סודות נעלמים בינינו, האחד תמיד שמח בשמחת חברו ואף מצטער עימו בעת צערו, חלילה.
חברי מתפרנס מעסק רוכלות בכפרים. הוא קונה בהקפה מבני הכפרים פשתן, דונג, דבש וכדומה, ואחר כך מוכר את סחורתו בעיר הגדולה. אחרי שמוכר את הסחורות חוזר הוא לביתו, מפריש את מה שהרוויח עבור בני משפחתו, דואג לשלם את כל חובותיו והלוואותיו, ובחלוף מספר שבועות יוצא שוב למסעו, וחוזר חלילה.
לפני כמה שבועות חזר חברי ממסעו בעיר הגדולה. מיד התאספו כל קרוביו וידידיו לברכו ולדרוש בשלומו. כמובן, גם אני הייתי בין האורחים. כשהייתי בביתו, ניגשתי לארון כדי לקחת מעט טבק לעישון, כמעשה בן בית. פתחתי את דלת הארון, ולתדהמתי ראיתי כי צרור הכסף שהביא מן המסע מונח שם, גלוי לעין כל.
השתוממתי – כזו רשלנות! כיצד הוא מעז להניח את כל כספו במקום גלוי?! הלא חייו וחיי משפחתו תלויים בכסף זה! גמלה בליבי החלטה ללמדו לקח. אחביא את צרור הכסף כדי שייבהל מעט, אחר כך אחזיר לו אותו. רק כך הוא ילמד לקח ויזהר להבא. ואכן, כך עשיתי. נטלתי את הכסף והלכתי לביתי, בכוונה לחזור בעוד זמן קצר ולהחזיר את צרור הכסף.
בחלוף כמחצית השעה פתח חברי את הארון והבחין כי צרור הכסף נעלם. הוא נבהל מאד, ושאל את אשתו האם לקחה את הצרור ממקומו. כשהשיבה בשלילה, קמה מהומה ובהלה בבית. הוא נפל מתעלף, ואחריו גם אשתו התעלפה. בני הבית זעקו לעזרה, ושכנים רבים רצו למשמע קול המהומה כדי לנסות ולסייע בחיפושים.
כששמעתי שבבית החבר מהומה גדולה, הבנתי שסיבתה היא אבידת הכסף. הלכתי מיד כדי להשיב את האבידה, אבל כשנכנסתי ראיתי כי כל השכנים התאספו בבית, ובקושי רב מצליחים להשיב את נפשו של ידידי הטוב... לא היה בי כבר אומץ להודות שאני הוא האשם בכל המהומה ובעגמת הנפש שנגרמה לידידי הטוב. הרהרתי בדעתי כי אולי עדיף שאמתין עוד זמן מה עד שיירגעו הרוחות, אז אקח את חברי הצידה ואספר לו ביחידות את שעשיתי.
הסיפור עורר גלים. המהומה לא שקטה, אלא רק גברה. הכול מדברים על ה"גניבה" הגדולה, ומנסים לתהות על קנקנו של הגנב שהמיט אסון על המשפחה. עתה כבר לא הייתי מסוגל להחזיר את הכסף, שמא יחשדו בי כי אכן שלחתי יד בממון חברי, ורק בגלל צערו אני משיב לו את הכסף. לא ידעתי מה לעשות... הלכתי מבית חברי לביתי, ומביתי לבית חברי, אנה ואנה, מבלי למצוא מנוח לנפשי. לא ידעתי כיצד אצליח להיחלץ מן המיצר.
למחרת הסתבכו הדברים יותר. בעלי חובו של ידידי ורעי באו לגבות את חובם. כששמעו שהכסף נגנב, חשדו בו שהמצאה היא זו כדי להשתמט מלשלם את החובות. הם דרשו את כספם במהירות, ויהי מה! ככל שנקפו הימים, כך נעשה לי קשה יותר ויותר להחזיר את הכסף. אילו הייתי מחזיר את הכסף מיד, היו מאשימים אותי בגרימת מהומה גדולה לשווא. עתה, אם אחזיר את הכסף, יאשימו אותי הכול בגניבה ממש.
היצר הרע גם הוא לא טמן ידו בצלחת. הוא החל להסית אותי. 'הלא רואה אתה שאין אתה יכול בשום אופן להחזיר כעת את הכסף. מוטב, אם כך, שתשתמש בכסף בינתיים בעצמך, תרוויח בו רווחים נאים, ובמשך הזמן תמצא את הדרך כיצד להחזיר את שלקחת...'.
לא יכולתי לעמוד בפני פיתויי היצר. החלטתי לקום ולנסוע לעיר רחוקה, שם לא יחשדו בי על שבידי כסף רב, ולנסות את מזלי במסחר. במשך הזמן ארוויח כסף, אביא לשם גם את בני ביתי, ובהזדמנות ראשונה אחזיר את הכסף לחברי.
•
דמעות עמדו בעיניו של היהודי בספרו את סיפורו ברגש כנה. שני החסידים הבחינו בהתרגשות הרבה שאוחזת בו עם הגיעו לסוף הסיפור.
•
אתמול שכרתי סוס ועגלה, ונסעתי מביתי עם צרור הכסף. לסביבתי פירסמתי שאני נוסע לנסות את מזלי במקום אחר, אולי תזדמן לי פרנסה כלשהי. אפילו בני ביתי אינם יודעים דבר על הסיבה האמיתית לנסיעה.
והנה, לפני שעה קלה פגשתי אתכם ואת רבכם, הבעל שם טוב, צועדים בשמחה לחגיגת הנישואין. אני אינני מכירו, והוא לא ראה אותי מעולם. לתדהמתי, מיד כשהבחין בי הצדיק, הוא ניגש אליי בזריזות ולחש באוזני: "הקשב נא בני לקולי! חזור מיד לביתך, והשב את הכסף לחברך. אני מבטיח לך שאני בעצמי אבוא לבית הדין שבעירך ואעיד שלא הייתה לך שום כוונה רעה כשנטלת את הכסף". סיים הצדיק את דבריו, וחזר במהירות לשמחת החתונה.
•
"דבריו של רבכם, הבעל שם טוב, גרמו לי להרגשת שחרור", סיים היהודי את סיפורו. "חשתי כאילו אבן מעמסה גדולה נגולה מעל ליבי. כעת בדעתי לחזור מיד לביתי, להשיב את הכסף לחברי, ואני סמוך ובטוח שרבכם הקדוש יקיים את הבטחתו ויבוא לבית הדין כדי להעיד עליי שלא הייתה לי תחילה שום מחשבה רעה, והכול על מקומו יבוא בשלום...".
סיפורי חסידים, עמ' 186