תפילת גשם
חסיד ממשפחת סלונים הארצישראלית, מצאצאי הרבנית מנוחה רחל, בת אדמו"ר האמצעי, הגיע לליובאוויטש, להסתופף בצל רבו, הרבי המהר"ש.
הרבי קיבל בשמחה את פני האורח, והתעניין אצלו בשלומם של יהודי ארץ הקודש.
במהלך השיחה תמה האורח: "איני מבין את הנכתב בספרים הקדושים כי בארץ ישראל דרים יהודים בעלי נשמות גבוהות במיוחד. איני רואה כל הבדל בין יושבי הארץ לבין היהודים הדרים בחוץ לארץ!".
"וכי מבין אתה מהי נשמה גבוהה?", השיב הרבי. "הבה אספר לך סיפור ששמעתי מאבי, על כוחו של יהודי פשוט מארץ ישראל!".
•
בכפר קטן סמוך לירושלים דר יהודי פשוט, שלא למד מעולם. את מילות התפילה לא הבין, ואת סדר התפילות לא ידע. למרות בורותו היה ירא שמים מאד, והשתוקק להתפלל כראוי. מה עשה? מידי שבוע עולה היה לירושלים, להציג בשוק את יבול גינתו למכירה. תמיד ניצל את ההזדמנות כדי לבקר בביתו של אחד מרבני העיר, ולבקש ממנו שירשום לו את סדר התפילות לכל יום ויום מימי השבוע הקרוב.
הרב ניסה להסביר ליהודי התמים כי תפילת החול אינה משתנה כמעט. רק קטעי "שיר של יום" מתחלפים בכל יום, ובימי שני וחמישי מוסיפים סדר תחנון מיוחד. בראש חודש ישנם שינויים קבועים, ותפילת השבת תהיה תמיד שונה מתפילת החול.
אך ההסברים לא הועילו. הכפרי הפשוט היה מתבלבל, ולא מוצא את ידיו ורגליו בין דפי הסידור. לא נותרה כל ברירה, כי אם לצייד את הכפרי הבור בהוראות נפרדות ומפורטות לכל יום ויום מימי השבוע. כך בכל שבוע מחדש.
פעם, באמצע חודש חשון, ביקש היהודי מהרב לרשום לו הוראות למספר שבועות רצופים, כי חושש הוא שלא יוכל לבוא לירושלים בכל שבוע, כמנהגו, בגלל הגשמים הקרבים. הרב מילא את בקשתו בחפץ לב.
חלף שבוע, ובניגוד לתוכניותיו, שב הכפרי לירושלים. להפתעתו, גילה כי כל החנויות נעולות על מנעול ובריח.
'אולי טעיתי בחשבון, ושבת היום?' נחרד הכפרי.
בעודו מביט סביבו במבוכה, הבחין במאן דהו הצועד עם טלית ותפילין תחת זרועו. 'אם כן, לא שבת היום', נרגע היהודי הפשוט. 'אך מה יום מיומיים? מדוע סגורות החנויות?'.
ניגש אל ההלך, ושאל אותו מה אירע בירושלים.
"היום תענית ציבור", השיב האיש.
"תענית?", נבהל הכפרי. מדוע לא רשם הרב כי היום תענית ציבור? צער רב מילא את ליבו. לא די שנכשל באכילה ובשתייה ביום צום, אף תפילתו לא הייתה כראוי. הוא התפלל לפי סדר התפילה הרגיל שהרב סידר לו בפעם האחרונה...!
נסער, נטש את עגלתו עמוסת הסחורה, ומיהר אל בית הרב.
"הרב בבית הכנסת", אמרו בני הבית.
רץ הכפרי אל בית הכנסת, ובראותו את הרב פרץ בבכי מר. "מה זאת עשיתם לי, כבוד הרב?".
"מה אירע לך, בני?", שאל הרב בפליאה.
סיפר היהודי על כאבו, על שלא צם ולא התפלל כראוי.
"מדוע לא רשם לי הרב שהיום הוא יום תענית?", התייפח בתמימות.
"הירגע, בני, היום לא יום צום רגיל, הקבוע בלוח השנה, אלא תענית שגזרנו על יושבי ירושלים בלבד, עקב עצירת הגשמים", הניח הרב יד על כתפו הרוטטת.
"מהי תענית על עצירת גשמים?", שאל הכפרי התמים, מנגב את דמעותיו.
"אם אין גשמים, ויש חשש לסכנת רעב, גוזרים תענית מיוחדת, וביום הצום מתפללים לה' שיוריד גשמי ברכה", הסביר הרב בסבלנות.
"וכי בגלל סיבה זו גוזרים תענית?", תמה היהודי.
"ומה, לפי דעתך, יש לעשות במקום גזירת תענית?", התפלא הרב. הכפרי, המתפרנס מחקלאות, אינו מודע לסכנה הרבה שטומנת בחובה הבצורת?
"כשלא יורדים גשמים על שדותיי, יוצא אני אל השדה, פונה אל בוראי וקורא: "אבא, זקוק אני לגשמים!", ומיד מתחיל לרדת גשם...".
הרב שמע את דבריו הכנים והתמימים של הכפרי הפשוט, וביקש ממנו: "התוכל לעשות זאת גם כאן, כעת?".
הכפרי יצא מבית הכנסת, ופרץ בבכי. "אבא, הייתכן שבניך שבעיר הקודש יגוועו ברעב? הלא רואה אתה שזקוקים הם לגשם!".
אך סיים את תפילתו, מיד קדרו השמים, והחלו לרדת גשמי ברכה.
•
"האם תוכל להעריך מי מבני ארץ ישראל הוא בעל נשמה גבוהה?", סיים הרבי המהר"ש.
סיפורי חסידים, עמ' 312