ציצית מסמאת את עיני החיצונים
"משכילי" רוסיה יצאו למלחמת חרמה נגד היהדות הנאמנה, הבלתי מתפשרת. הם טענו כי דבקותם של היהודים בתורה ה"מיושנת" מפריעה להתפשטותו של "אור" ההשכלה, ופעלו בכל הדרכים העומדות לרשותם כדי להרחיק יהודים מצור מחצבתם.
אחת משיטות הפעולה שלהם הייתה השמצת התורה ומצוותיה לפני השלטונות, והגשת הצעות לחוקים שמטרתם להצר את צעדי היהודים שומרי המצוות.
בראש הפעילות ניצב "משכיל" בשם קרעפס, איש מושחת ורע לב, שהצליח באמצעות חנופה לעלות לגדולה. תחילה מונה לרב מטעם השלטונות, ומאוחר יותר הפך ליועץ הממשלה לענייני יהדות.
במשך שנה תמימה אסף קרעפס חומר המוכיח שתורת ישראל פוגעת בתרבות. ברשימותיו מתח ביקורת על מצוות שונות ועל לימוד תורת הקבלה.
•
כשנודע לרבי הרש"ב שבימים הקרובים יוגשו כתבי הפלסתר לשלטונות, קרא לבנו, הרבי הריי"צ, והורה לו לנסוע לפטרבורג ולעשות כל מאמץ כדי לבטל את הגזירה החדשה.
הרבי הריי"צ ורעייתו עזבו את ליובאוויטש באמתלה כי פניהם מועדות לביקור אצל רופא. איש לא ידע על מטרת נסיעתם האמיתית.
כשהגיעו לפטרבורג, התחיל הרבי הריי"צ לפעול במרץ לביטול הגזירה. הוא נפגש עם פקידי ממשל בכירים ועם עסקנים, אך כולם פרשו ידיים בייאוש. החומר עתיד להימסר לידי הממשל, ולא ניתן לעצור את העברתו.
•
הרבי הריי"צ שב לליובאוויטש, כדי להודיע לאביו כי העלה חרס בידו.
כשהגיע, התכונן הרבי הרש"ב לתפילה. טליתו נחה מקופלת על כתפו, והוא בדק את כשרותן של ציציותיה.
לאחר שסיפר הרבי הריי"צ לאביו על מאמציו שעלו בתוהו, סיפר הרבי בתגובה סיפור.
•
פעם שלח אדמו"ר הזקן את בנו, אדמו"ר האמצעי, לשליחות מסוימת. למרות מאמציו, לא הצליח אדמו"ר האמצעי לבצע את שהוטל עליו, והוא שב אל אביו כדי לדווח על הכישלון. כשנכנס, הייתה טליתו של אדמו"ר הזקן מונחת על כתפו, והוא עסק בבדיקת הציציות.
"רואה אתה? זוהי טלית. טלית היא בבחינת אור מקיף עליון, והמקיף מסמא את עיני ה"חיצונים<re"", אמר אדמו"ר הזקן.
כששמע אדמו"ר האמצעי את דברי אביו, מיהר לנשק את ציציות טליתו, ונסע לבצע את השליחות. הגיע אל היעד, פעל והצליח.
•
כשסיים הרבי הרש"ב את סיפורו, לקח הרבי הריי"צ את ציציות טליתו של אביו ונשק להן. אחר, שב ונסע לפטרבורג.
•
'כיצד אוכל למלא את שליחותי?', הרהר, מטייל ברחובות הבירה. לפתע עלה בראשו רעיון נועז. הוא מוכרח להיפגש עם קרעפס ה"משכיל" בעצמו!
הוא ביקש להתקבל לראיון אצל קרעפס, וקיבל תשובה חיובית. קרעפס הכיר אותו ממפגשים קודמים, וקיבל את פניו בכבוד. לאחר ששוחחו על נושאים שונים, העלה הרבי הריי"צ את הנושא שלשמו הגיע, פעילות ה"משכילים" נגד שומרי המצוות.
"בקרוב נראה מי ינצח, אתם או אנחנו", התרברב קרעפס. "עוד מעט אגיש לממשלה קובץ המכיל חומר מפליל נגדכם, ורבות מהמצוות הפרימיטיביות שלכם תיאסרנה על ידי החוק!".
"אולי יואיל כבודו להראות לי את החומר שבו הוא מתפאר?", ביקש הרבי הריי"צ.
"למה לא?", השיב קרעפס, דעתו זחוחה עליו. "בכל מקרה לא תספיקו לעשות דבר. עוד ימים ספורים יונחו מחברותיי על שולחנו של השר".
ה"משכיל" הגיש לרבי הריי"צ מחברות אחדות כתובות בכתב ידו, כשעל פניו מרוח חיוך מנצחים.
הרבי הריי"צ לא איבד רגע. מיד כשעברו המחברות לידיו, החל לקרוע אותן לפיסות קטנטנות.
קרעפס ההמום התבונן במעשיו בעיניים קרועות לרווחה, וכשהתעשת החל לזעוק בגרון ניחר: "עצור!!! מה אתה עושה?! נטרפה עליך דעתך? התייגעתי חודשים ארוכים עד שעלה בידי לאסוף את החומר, וכעת מפעל חיי יורד לטמיון! עוד ימים אחדים עליי להגיש את המחברות, ומה אגיש עתה?...".
ה"משכיל" השתולל מזעם, קילל וגידף את הרבי הריי"צ, ואף סטר לו על לחיו.
הרבי הריי"צ נמלט ממשרדו של קרעפס הזועם ושב לליובאוויטש, לבשר לאביו כי הגזירה התבטלה.
ה"משכילים" לא הגישו דבר במועד שקבעה הממשלה, וליהודים הייתה אורה ושמחה.
כעבור זמן קצר חלה קרעפס במחלה קשה, וממנה לא קם.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק יא, עמ' 118