הרגשת ה"יש"
"רבי, סובל אני מהרגשת ה"יש"", סיפר האברך לרבי ב"יחידות". "האם אוכל לקבל תיקון ודרך לחוש התבטלות וענווה?", ביקש.
"היודע הנך מהי הרגשת ה"יש"?", שאל אותו רבו, אדמו"ר האמצעי.
האברך שתק, מצפה להסבר שיבוא. "אם מבקש אתה תיקון, עליך לדעת מהי הרגשת ה"יש", ומהו החטא שבהרגשה זו", אמר הרבי.
האברך לא העז לפצות את פיו. השתיקה נמשכה דקות ארוכות, ולבסוף התחיל הרבי לבאר.
•
"זה לעומת זה עשה אלקים", סולם הדרגות של הקליפות והטומאה מקביל לזה שבקדושה. כשם שבצד הקדושה ישנן דרגות קדושה לאין קץ, גם בצד השני, ה"לעומת זה", ישנן דרגות טומאה לאין קץ.
עמדו שני הכוחות לפני יוצרם, ושאלו מהי עבודתם בעולם.
השיב הבורא: צד הקדושה יגלה את האמת, את מציאות האלקים שיוצר ובורא הכול, וכל נברא צריך לעשות את רצון בוראו. ואילו ה"סטרא אחרא", הצד האחר והטמא, יטען את ההיפך ממש, שאין - חלילה - אלקים בארץ, וכל אחד רשאי לעשות הישר בעיניו.
"כיצד אוכל לשקר ליושבי תבל, הרי אף אחד לא יאמין לדבריי?", טען צד הטומאה לפני ה'.
"אני מבטיח כי ישמעו לדבריך כשם ששומעים לדברי צד הקדושה", השיב ריבון העולמים.
"ומה יהיה שמי?", שאל כוח הקליפות והטומאה.
"נחש הקדמוני", השיב הבורא.
"שמי יפחיד את כל שומעיו, ואיש לו יניח לי להתקרב אליו כדי לפתות אותו", טען ה"נחש הקדמוני".
"אל תירא", הרגיע אותו הבורא. "הבטחתי לך כי תעשה חיל".
בא הנחש הקדמוני אל האדם וניסה להחטיא אותו, אך הוא לא שמע בקולו. חוה, לעומת זאת, התפתתה ואף פיתתה את בעלה לנהוג כעצת הנחש.
לאחר חטא עץ הדעת הושחרו שיניו של אדם הראשון מרוב תעניות לתיקון החטא. בעלי התשובה לא הקשיבו עוד לעצתו של הנחש.
התייצבה הטומאה לפני כיסא הכבוד, והתחננה: "ריבונו של עולם, אנא, קח את נפשי! מעתה לא ישמע לי האדם".
השיב הבורא: "אל תראי, מעתה ייקרא שמך "מלאך המוות", ובשם זה תצליחי לבצע את שליחותך".
וכך היה, עד שזרחה שמשו של אברהם. אברהם פרסם בעולם את שמו של בורא שמים וארץ, ושליחות ה"סטרא אחרא" לא צלחה.
מיואשת, הגיעה הטומאה אל הבורא וטענה שאין לה כל תקווה.
"אחליף שוב את שמך", אמר ה'. "מעתה תיקראי "שטן", איש לא יבין מהו "שטן", טוב או מזיק, ואת תצליחי במעשייך".
ירדה הטומאה לעולם תחת שם חדש וביצעה את שליחותה, עד שעלה משה רבנו למרום, לקבל את התורה הקדושה, והראה לכל באי עולם ש"ה' הוא האלקים", ולא קיים שום כוח אחר בעולם, אין שטן ואין פגע רע כלל.
שוב התלונן ה"סטרא אחרא" לפני ריבון העולמים. "כאשר אבדתי אבדתי, תם תפקידי".
השיב הבורא: "אל תירא, עוד לא הסתיימה שליחותך. אחליף את שמך ל"יש", ושם זה ימצא חן בעיני יושבי בתי המדרש והישיבות".
הטומאה הצליחה להיכנס תחת שמה החדש לליבותיהם של כל בני התורה, וקצרה הצלחות לרוב. כך, עד שזרח אורו של הבעל שם טוב הקדוש, והחסידות התפרסמה בעולם, מגלה לכל כי ה"יש" אינו אלא שקר מוחלט. רק הבורא הוא ה"יש" האמיתי, והכול נחשב לפניו כ"לא" ממש, כאין מוחלט.
הזיל ה"סטרא אחרא" דמעות כמים. "לא נותרה לי עבודה בעולם", קונן.
ושוב אמר ריבון העולמים: "אתן לך שם חדש, מעתה "הרגשת היש" יהיה שמך. גם החסידים לא יבינו מי אתה, ויתפתו לשמוע בקולך".
לאמתו של דבר - הרגשת היש, היש, השטן, היצר הרע, מלאך המוות, הנחש הקדמוני – כולם שמות נרדפים הם.
•
"עתה יודע הנך מהי "הרגשת היש", ותוכל להיזהר ממנה כראוי. סלק את המנוול מביתך, כי בנפשך הדבר!", סיים הרבי.
רשימות דברים, חלק ד, עמ' קפז. שמועות וסיפורים, חלק ב, עמ' 169