צדיק נסתר משיח אילמים
העצב שניבט מעיניו של האב, והדממה שאפפה את הבן, העידו על מצוקתם הקשה.
"בני בן אחת עשרה שנה. לפני תקופה ניטל ממנו לפתע כוח הדיבור. מאז ביקרנו אצל רופאים רבים, ואף אחד מהם לא הצליח להושיענו", סיפר האב בכאב, משפיל מבטו נוכח עיניו החודרות של הצדיק.
"סעו לעיר מיץ שבגרמניה, והתאכסנו בביתו של יהודי סוחר עצים הדר בכניסה לעיר, סמוך להר. שהו שם עד שישלח ה' רפואה שלמה לבנך", הורה אדמו"ר הזקן.
"ומה נעשה במיץ?", שאל האב, מתפלא על ההוראה המוזרה.
"אל תעשו דבר. בקרו בשווקים, טיילו ברחובות, וחכו לישועה", אמר הרבי.
יצאו האב והבן מחדרו של הרבי כשהם נבוכים בעליל. האב אינו איש אמיד כלל, ומניין יגייס כספים להוצאות הדרך הארוכה? כשסיפר על מצוקתו לחסידים, מיהרו הללו לתרום מכספם, עד שהצטבר הסכום הדרוש.
"צאו לדרך, והיו בטוחים כי דברי הרבי יתקיימו", עודדו החסידים.
ימים ארוכים שהו האב והבן בדרכים. לאחר טלטולים מייגעים הגיעו למיץ. ללא קושי איתרו את ביתו של סוחר העצים, ולשמחתם, ניאות הלה לארחם.
מידי יום טיילו השניים בחוצות, וסובבו בשווקים. עוד מעט יחלוף שבוע מאז בואם, ועדיין כל ישועה אינה נראית באופק.
באחד הימים שאל בעל הבית את אורחיו: "מה מעשיכם בעיר? איני מצליח להבין לאיזו תכלית באתם הנה!".
האב סיפר על בעייתו של בנו, ועל הוראתו התמוהה של הצדיק.
"מניין ידע עליי הרבי? הרי שוהה הוא במדינה רחוקה!", שאל בעל הבית בפליאה. "וכיצד אוכל לעזור בריפויו של הנער האילם?", המשיך לתמוה.
לאחר שהרהר דקות ארוכות, הבריק בראשו רעיון. "הרבי אינו מתכוון אליי אלא לחתני!", קרא בהתרגשות. "כדי שתבין מדוע אני חושב כך, אספר לך עליו", הוסיף.
"הבחנתי בבחור היושב בבית הכנסת ולומד יומם ולילה. ראיתי כי איש אינו דואג למחסורו, והזמנתי אותו אל ביתי. תקופה מסוימת סעד על שולחני, ולאחר מכן הודיע כי אינו רוצה לאכול לחם חסד. "כבודו סוחר בעצים, וסחורתו מונחת בחצר. מן הסתם זקוק כבודו לשומר, לכן יבנה לי בקתה קטנה, בה אשב ואשמור על הסחורה", ביקש הבחור. הסכמתי לבקשתו, ובניתי לו ביתן קטן בחצרי.
"פעם התעוררתי באמצע הלילה, וראיתי אש גדולה בחצר. "שריפה!", זעקתי ורצתי החוצה, לנסות להציל את הסחורה מהלהבות. להפתעתי, בחוץ שרר חושך מוחלט. דבר לא בער. שבתי הביתה, וסיפרתי על החיזיון לאשתי. "חלום", קבעה בפסקנות.
"כעבור לילות אחדים התעוררתי פעם נוספת, ושוב ראיתי אש גדולה בחוץ, סמוך לביתן השומר.
"הערתי את אשתי, היא ראתה את האש, וזעקה שארוץ מיד לכבות את השריפה. כשיצאתי, גיליתי שוב כי החצר שקטה וחשוכה. כשסיפרתי לאשתי על הפלא, הבינה מיד כי יש דברים בגו. לאחר שחשבנו רבות על העניין, הסקנו כי השומר איננו בחור פשוט, כי אם צדיק נסתר, והאש אינה אלא אור שמימי האופף אותו בעת לימודו.
"אחרי ימים מספר הצעתי לבחור לשאת את בתי לאישה. הבחור הסכים לשידוך אך התנה תנאי - עליי לבנות לזוג בית קטן בקצה העיר. בני הזוג יגיעו לביקורים בביתי, אך לי לא תהיה רשות לבקרם בביתם. לפרנסתו יעסוק הבחור באפיית לחם, מפני שהוא בקי במלאכה.
"הסכמתי מיד, ועשיתי ככל אשר סוכם. מידי פעם מבקרים בני הזוג בביתנו, ובתי נראית תמיד מאושרת מאד. היא אומרת כי היא שבעת רצון מהנישואין.
"ובכן", סיים סוחר העצים את סיפורו, "אני חושב שהרבי שלח אותך אל חתני, הצדיק הנסתר".
האב והבן מיהרו אל ביתו של האופה, השוכן בקצה העיר. בעל הבית שהה אותה עת בביתו.
"הרבי מליאדי ביקש שכבודו ירפא את בני האילם", אמר האב כשתקווה בקולו.
האופה הופתע מאד. "גם כאן מצא אותי הרבי? אמור לו שעתה אפנה למקום בו לא ימצאוני עוד!", אמר. לאחר מכן ברך את הנער, וברכתו התקיימה מיד. כל הדרך הביתה שוחח הנער עם אביו המאושר.
סיפורי חסידים, עמ' 380