תפילה ב"אוהל"
חורף תרנ"א.
אוירה קודרת שוררת בבית הרבי. הרבי הרש"ב שוכב במיטתו, קודח מחום. מחלתו נמשכת כבר שבועיים, ולא ניכר כל שיפור במצבו.
בנו יחידו של הרבי, יוסף יצחק בן העשר, יושב בחדרו וממרר בבכי. לפניו ספר תהלים פתוח הסופג את דמעותיו הרותחות. את ליבו של הילד ממלאה חרדה עצומה. האם יאבד, חלילה, את אביו האהוב?
•
לפנות בוקר.
יוסף יצחק יוצא חרש מן הבית, ורוח צוננת מכה על פניו. הרחוב אפוף חשיכה. הילד מבוסס בשלג העמוק. פניו מועדות אל ביתו של ר' זלמן לייבל'ס, שמש ה"אוהל", מקום קבורתם של סביו של יוסף יצחק, הרבי ה"צמח צדק" ובנו, הרבי המהר"ש.
"אנא, קח אותי אל ה"אוהל". אבא חולה, ואני מוכרח להתפלל על קברי אבותיי!", מתחנן הילד, דמעות זולגות מעיניו.
השמש נעתר לבקשתו של יוסף יצחק. הם צועדים בין ערימות השלג, כשרוח קרה מצליפה בגבם ללא רחמים. צעדיו של ר' זלמן נותרים יציבים, אולם יוסף יצחק מועד שוב ושוב, ונופל לתוך השלג. בעמל רב הוא מצליח להגיע אל ה"אוהל".
בעודו ניצב על הסף, אוחז בידית הדלת, התרגשות עצומה ממלאה את ליבו הקטן. נחלי דמעות פורצים מעיניו, וכל גופו רוטט.
הוא צועד פנימה, ולעיניו נגלות המצבות, מכוסות מעטה דק של שלג. דממה אופפת את ה"אוהל". הילד מברך את ברכת המתים ומיד אוחז בו רעד בלתי נשלט. הוא לא מצליח לקרוא את מזמורי התהלים, הבכי חונק את גרונו. "אבא חולה... אבי הצדיק והחסיד שוכב במיטה... התפללו נא אל האלקים, ובקשו ממנו רחמים!...", מתייפח הילד.
לפתע חש ביד המונחת על כתפו. ר' זלמן השמש ניצב לידו, ומבקש כי ידליק נר ויאמר את נוסח "מענה לשון" הנאמר בציוני הצדיקים. "בקש מאת זקניך הקדושים, שיבקשו על אביך רחמים, שיישאר בחיים...", אומר ר' זלמן ברגש.
דבריו של ר' זלמן משרים עצבות גדולה על הילד, והוא זועק בקול מר: "זקניי! צדיקים קדושים! אבא חולה... בקשו שיישאר בחיים, יהיה בריא, וידריכני להיות יהודי תמים!...".
שעה ארוכה מתייפח הילד. רגשותיו גואים בקרבו, ובכיו הולך וגובר. לבסוף מבקש ממנו ר' זלמן, שגם עיניו שלו זולגות דמעות, לצאת.
•
הרקיע מתבהר לאיטו. עוד טרם זרחה השמש, וכבר מתקבצים אנשים בכיכר השוק. ר' זלמן צועד במהירות, ויוסף יצחק משתדל להדביק את צעדיו, מזיע מהמאמץ, חפץ להגיע במהירות האפשרית אל ביתו ולהתעדכן בשלום אביו.
בדרכם פוגשים יוסף יצחק והשמש שני חסידים. "תודה לבורא עולם, המחלה נשברה!", מספרים הללו בשמחה. "הרופאים אומרים כי לא נשקפת עוד סכנה לחיי הרבי, ה' יתברך יאריך ימיו".
יוסף יצחק נכנס הביתה מתנשף כולו. איש לא שואל היכן שהה בשעות האחרונות. נראה כי לא הבחינו כלל בהיעדרו.
הילד משתוקק להיכנס אל חדרו של אביו, כבר שבועיים שלא התראה עם אביו הנערץ, אך הוא לא מרשה לפגוש באביו החולה. מאוכזב ניגש אל מורו, ר' ניסן, ומגלה לו בסוד על תפילתו ב"אוהל".
"טוב עשית", משבחו המורה.
"מה עליי לעשות כעת כדי לזרז את רפואתו של אבא?", שואל הילד.
"האם טעמת דבר מה הבוקר?", שואל המורה.
כשמשיב הילד בשלילה, מציע ר' ניסן כי ימשיך ויתענה כל היום. יוסף יצחק מתפלל תפילת שחרית עם הציבור, ואחר כך נותן לו מורו הוראות להמשך היום.
יוסף יצחק בטוח כי תפילתו ב"אוהל" מנוחת אבותיו הקדושים השפיעה לטובה על מצבו של אביו. הוא חפץ לשוב אל "אוהל" זקניו הקדושים, לבשר על השיפור ולהמשיך לבקש רפואה שלמה. אך הוא חושש להעלות את רצונו על דל שפתיו.
הוא מתענה כל היום, ומקיים את הוראות מורו. בערב, אחרי תפילת ערבית, יוצאים הרופאים מחדרו של הרבי, כשפניהם מביעות שמחה. הם מספרים כי המחלה חלפה, החום ירד, וכעת דרושה רק מנוחה.
"מדוע נפלו פניך?", תמה אחד הרופאים, בראותו את פניו העצובות של יוסף יצחק. "ברוך ה', אביך מתרפא ובקרוב יהיה בריא לחלוטין".
"אני מתגעגע מאד לאבא. כבר שבועיים תמימים לא מאפשרים לי להיכנס לחדרו", משיב הילד.
חולפות דקות אחדות, והמשרת מענדל מבשר ליוסף יצחק שאביו קורא לו.
יוסף יצחק המאושר נכנס אל חדרו של אביו. בדממה ניצב ליד מיטתו, ומביט בפניו החיוורות. עייפותו וחולשתו של הרבי ניכרות היטב, ומעציבות מאד את בנו היחיד.
"יוסף יצחק, מה למדת בתקופה האחרונה? האם הקפדת להתפלל בציבור?", מתעניין האב בקול חלוש.
"בכל יום ויום התפללתי במניין את כל התפילות וגם למדתי, אבל הזהירו אותי למעט בדיבור. כל הימים הללו לא אפשרו לי להיכנס אל חדרך, ואני חושש שאם אדבר יותר מדי, יגרשו אותי מכאן", אומר יוסף יצחק הנרגש.
הרבי מחייך. "מעתה לא יאסרו עליך להיכנס לחדרי. אגב, שתית כבר תה?".
יוסף יצחק נבוך. הוא לא רוצה לספר לאביו על התענית, אך חושש לשקר. הוא מתחיל לגמגם, כשלפתע נכנסת לחדר אימו ובידה כוס חלב מהביל. יוסף יצחק נושם בהקלה.
"הרופאים הורו לך לשתות שלוש כוסות חלב לפני השינה", אומרת הרבנית, פונה אל בעלה.
"טוב, אשתה כמה שאוכל", משיב הרבי, ומעמיד את הכוס לידו. "כשהחלב יתקרר מעט, יוסף יצחק יגיש לי אותו".
שמחה עצומה ממלאת את ליבו של הילד. הוא זוכה לשרת את אביו, ועוד מתוך צום ותענית! זכות אמיתית.
מאותו יום הולך מצבו של הרבי ומשתפר. יוסף יצחק יודע שתפילתו נענתה.
ליקוטי דיבורים, חלק ד, עמ' תרעו