הרב אליעזר קרסיק נודע כאדם תכליתי, ובהתאם לכך תבע משומעיו - עבודה תועלתית המצמיחה פירות. וכך סיפר:
"בשמחת נישואיי, בה סידר הרבי הריי"ץ את הקידושין, נכח אף מר גלדנברג, רבה "מטעם" של העיר רוסטוב. בעת קבלת הפנים, החל מר גלדנברג לנאום בשבח עצמו. הוא טען, כי השלים חיבורים על נושאים שונים, וכעת כותב הוא אודות "בית הרב".
אמר לו הרבי:
ישנו משל המתאים לדבריך: פריץ מסוים פגש איכר הקוצר שחת, ונוכח כי פועל מצוין הוא. התעניין אצלו הפריץ לשכרו היומי, והשיב: "רובל אחד". הציע לו הפריץ לעבוד אצלו, תמורת שני רובלים יומיים וכוס יין קבועה. נענה האיכר בשמחה.
בבואם הביתה, שלף הפריץ מַגַל משובח, תוצרת העיר וינה שבאוסטריה. התרגש האיכר למראה עיניו, והפריץ מצדו הוסיף: "אעניק לך מייד את היין המובטח - בתור מקדמה". שמחתו של האיכר לא ידעה גבול.
לאחר-מכן, הוביל הפריץ את האיכר למקום עבודתו באולם מסוים. התפלא האיכר: "הלוא אין כאן שחת?!" הגיב הפריץ באדישות: "מה איכפת לך? הנף את ידך והעבר את המגל, משל קוצר הינך שחת!"
"מילא האיכר אחר הפקודה, אולם בתוך חצי שעה חדל מעבודתו. כשהציץ הפריץ והבחין בבטלנותו של האיכר, הביע תמיהה, ובד בבד הציע פיתרון: "אזכה אותך בכוס יין נוספת, ומעתה תעבוד בחריצות!" והגיש לו מייד את הכוס.
"אולם, כעבור חצי שעה, נקטעה שוב עבודתו של האיכר. הציע לו הפריץ כוס נוספת תמורת המשך עבודתו, אולם הוא סירב נחרצות: "לא אעבוד כאן - אף עבור משכורת כפולה וכוסות נוספות של יין". לתמיהתו של הפריץ, השיב האיכר: "הכיצד אעבוד - כאשר עבודתי אינה ניכרת?!"
"סיים הרבי את דבריו הקדושים: "והנמשל מובן".