הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטרפס לא התפעל מיצר הרע - חסידי ככל שיהיה. לדוגמה:
בהתוועדות חול המועד סוכות תשכ"ה, גוללו ר' מענדל ואחיו, הרה"ח ר' הענדל ליברמן ע"ה, את חוויותיהם הנוראות מרוסיה. ר' הענדל מזג "לחיים" לסובבים ופצח בניגון "נייעט נייעט ניקאווא". הוא הוצף באושר על פגישתו עם אחיו האהוב, לאחר שאיבד את בני ביתו בשואה האיומה.
אולם, גם באותו רגע מרגש, סירב ר' מענדל להיסחף לזיכרונות עבר, המשכיחים לרגע את משימות ההווה. הוא דחה את רגשנותו החסידית של אחיו, חיבקו ותבע ממנו להתמסר אל הרבי לחלוטין. משתתפי ההתוועדות לא ישכחו זאת לעולם.
זהו משפיע אמיתי שאינו מניח לנפשו, וזו הדוגמה המעולה שהיווה ר' מענדל לתלמידיו.
דוגמה נוספת:
במוצאי שבת פרשת תצווה תשל"ח, התקיימה ב-770 התוועדות "צאתכם לשלום" לשלוחיו של הרבי לארץ הקודש. ההתרגשות הייתה רבה וגדולי החסידים חיזקו את השלוחים טרם צאתם. ר' מענדל נמנה עם הדוברים, והדגיש פרט חיוני: הצלחתם של השלוחים תיגזר מאהבתם ואחדותם ביניהם - ללא קנאה. הוא התוועד עימהם עד אור הבוקר ותבע בעניין זה.
נקודת דבריו אומנם פשוטה וברורה, אך זכירתה אף בעת שההתרגשות גואה וים מילים נשפך - ייחודית לדרגתו של ר' מענדל.