הרב אלי וולף
בספר הזוהר מסופר, שבאחד השנים היה העולם זקוק לגשם ולא ירדו גשמים, וכמה תלמידים הלכו אל רבי שמעון בר יוחאי. כשרבי שמעון ראה אותם, הוא פתח בפסוק מספר התהילים "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" ואמר דברי תורה על פסוק זה, וכתוצאה מכך החל לרדת גשם.
טבעו של העולם הוא, שבימות החורף יורדים גשמים, "ונתתי גשמיכם בעיתם". אולם כאשר מצד סיבות שונות לא יורדים גשמים – אזי נדרשים פעולות שונות כדי להביא לכך שירדו גשמים.
במסכת תענית ישנם פרטים ודינים רבים מה צריכים לעשות כדי לעורר רחמי שמים על מנת שירדו גשמים, כדי להוריד גשמים בזמן שכזה - נדרשים לתפלה ותחנונים באופנים שונים. מפורסם הסיפור על חוני המעגל, שכדי שירדו גשמים הוא עג עוגה (שעל שם העיגול שהוא צייר – הוא נקרא בשמו "המעגל") ונכנס לתוכה להתפלל על מנת שירדו גשמים. כך זה סדר העולם בכל הדורות –
ואילו רבי שמעון בר יוחאי, ללא כל תפילה, ללא כל עשיה מיוחדת – רק באמצעות אמירת דברי תורה, הוא גרם שירדו גשמים.
מבואר על כך בספרי חסידות, שהדבר נובע מכך שלימוד התורה של רבי שמעון בר יוחאי היתה ברמה של "תורתו אומנתו", זה היה העיסוק שלו, במובן שזו היתה ה"אמנות" שלו. אלו היו כל חייו, כל חייו היו לימוד התורה, לא היה לו בעולמו שום דבר מלבד התורה –
התורה קדמה לבריאת העולם, כל המטרה שלשמה נברא העולם – היא עבור ובשביל התורה ובשביל עם ישראל.
התורה פותחת את סיפור בריאת העולם, ואת התורה בכלל – במילים: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".
מבואר בגמרא שהמילה "בראשית" – היא במובן של "ב-ראשית", ישנם ב' דברים, שתי דברים, שהם נקראים בתורה בשם "ראשית", ועבור שתי הדברים הללו שנקראים "ראשית", עבור "ב-ראשית" – "ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".
מי הם שתי הדברים שנקראים "ראשית": (א) התורה נקראת בשם זה, בספר משלי אומר שלמה המלך על התורה "ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז", ה' קנה אותי, אני ה"ראשית", ואני קודמת למפעליו ועשייתו של הקב"ה, לפני מפעל בריאת העולם. (ב) עם ישראל נקרא בספר ירמיה בשם "ראשית תבואתה", עם ישראל הוא ראשית תבואתו של הקב"ה.
וכיון שכל חייו של רבי שמעון בר יוחאי היו לימוד התורה, הוא היה "תורתו אומנתו", וכיון שהתורה קודמת לבריאת העולם התורה נעלית מהעולם, אזי בכוחו היה לחולל, באמצעות לימוד התורה, שינויים בעולם. על ידי שהוא אמר דבר תורה על הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ללא עשיה או פעולה נוספת – הוא הביא לירידת הגשמים.
•
סיפור זה, שהתורה רואה צורך לספר לנו אותו – מעורר שאלה: מה סיפור זה אומר לנו?
לימוד התורה צריך להיות, כפי שחז"ל קובעים במסכת קידושין, "גדול תלמוד – שמביא לידי מעשה". מטרתה של לימוד התורה הינו – להביא לידי מעשה, שכל אחד ייקח מהלימוד הוראה למעשה, מה עליו לעשות.
כאשר התורה מספרת לנו על רבי שמעון בר יוחאי – מתעוררת השאלה: מה עלינו ללמוד מכך?
והלא הגמרא מרוממת ומדגישה את מעלתו וגדולתו של רבי שמעון בר יוחאי על פני כל יתר חכמי הגמרא, בכך שהוא היה מאותם יחידים בדורות ההם שמוגדרים כמי ש"תורתם אומנתם", כך ששגרת בני האדם, אפילו בדורות חכמי הגמרא – הם אינם בהגדרה זו.
אחרי פטירת 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא, שפטירתם הביאה למצב של "היה העולם שמם", כהגדרת הגמרא, רבי עקיבא בנה את העולם היהודי מחדש עם חמשה תלמידים – שרבי שמעון בר יוחאי היה אחד מאותם חמשה. רבי שמעון היה דמות כה נעלית, שרבי עקיבא אומר לו "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך",
וכאשר אנו לומדים אודותיו, אודות סיפור זה של ירידת הגשמים על ידי לימוד התורה, נשאלת השאלה: מה אנו, בדורות כה ירודים, יכולים ללמוד מכך, מה זה אומר לנו, כאן, היום.
•
כאשר אנו לומדים בתורה שישנו מושג ששמו "תורתו אומנתו" – לימוד מושג זה אמור להביא אותנו "לידי מעשה", גדול תלמוד – שמביא לידי מעשה. עליו להביא לימוד זה לידי מעשה.
נכון, אנחנו רחוקים מאוד מהמושג האמיתי של "תורתו אומנתו", "מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מיני אלף" ממעלתו של רבי שמעון בר יוחאי, מאופן הלימוד הנעלה שלו – אבל גם אנחנו יכולים להיות "תורתו אומנתו". אמנם לא באופן המושלם, אבל לפחות באופן יחסי.
"תורתו אומנתו" משמעותה, הפירוש של "אומנתו" הוא – שזו האומנות, זה העיסוק, היחיד שלי. אין לי שום עיסוק אחר חוץ מזה. כל כוחות הנפש שלי, כל החיות שלי, כל העשיה שלי, הרגש שלי – נמצאים רק בזה. אני מונח רק בזה, אלו החיים שלי.
אנחנו אכן לא "תורתו אומנתו" כמו רבי שמעון בר יוחאי, אבל כל אחד מאיתנו הינו בעל-הבית על עצמו, כל אחד יכול לפעול על עצמו, שבאותם זמנים שאותם הוא מקדיש ללימוד התורה, באותם 15 דקות, באותה חצי שעה שהוא מקדיש ללימוד התורה – בזמן זה הוא ילמד ויהיה "תורתו אומנתו".
האדם צריך להציב את עצמו במצב נפשי, לבוא להחלטה פנימית אמיתית – "כעת, זה כל העולם שלי, אין לי כל עיסוק אחר". הטלפון לא קיים, הסביבה לא קיימת. אין כלום – רק אני והתורה. גם אם מישהו פונה אליך בנושא חיובי, יש להשיב לו בצורה יפה – כעת אני לומד תורה, כעת "אני תורה", אתה מדבר כעת עם "תורה", התורה לומדת כעת תורה. אין לי כלום בעולם מלבד "תורתו אומנתו".
כאשר נאמר זאת בכנות וביושר, כאשר נאמר זאת בדברים היוצאים מן הלב - הם יתקבלו באופן המתאים, ולא זו בלבד שהם לא יפריעו לנו, אלא אדרבה, הם יסייעו למלא את מבוקשינו.
אמנם זה לא "תורתו אומנתו" כמו רבי שמעון בר יוחאי, אבל אם נקדיש את הזמן המוגדר ללימוד התורה שלנו, שבזמן זה נהיה שקועים רק בתורה - אזי "רוצה אדם בקב שלו, מתשעה קבין שלחברו". אמנם זה רק "קב", מידת נפח קטנה, אבל היא "שלו", האדם יגע עליה, הוא השקיע בה את כל כוחו, הוא מונח בזה, ולכן היא יקרה וחשובה לאדם הרבה יותר מאשר "תשעה קבין שלחברו".
•
כאשר נלמד תורה באופן זה, כאשר זמן הלימוד יהיה אצלינו כמי ש"תורתו אומנתו", כאשר נתחבר אל התורה שהיא נעלית מן העולם – נזכה בעזרת ה' גם "להוריד גשמים",
בפירושו על הפסוק "ונתתי גשמיכם בעיתם" מבאר הרמב"ן ש"גשם" הוא המקור לכל הברכות, "גשם" הוא כולל בתוכו את כל ההשפעות של הקב"ה לעולם – על ידי לימוד התורה באופן של"תורתו אומנתו", נזכה ל"ירידת גשמים", לשפע גשמי מהקב"ה, בבנים, בבריאות, בפרנסה – והכל בהרחבה. וכאשר הקב"ה ישפיע לנו כל טוב, יהיה לנו זמן נוסף להרחיב את זמן הלימוד כ"תורתו אומנתו".
ובזכות לימוד התורה בכלל, ובמיוחד לימוד בדומה לרבי שמעון בר יוחאי באופן של "תורתו אומנתו", כאשר נלמד את תורת הנגלה ותורת הנסתר, שבשניהם מתייחד רבי שמעון בר יוחאי –
נזכה לקרב את הגאולה, ש"באותו הזמן .. יהיה עסק כל העולם .. לדעת את ה' בלבד".
(מתוך התוועדות ל"ג בעומר תשל"ח)