תנועותיו של הרה"ח ר' בערקה חן ע"ה ביטאו רגש פנימי עמוק. בעת הגעתו לארץ הקודש, טרם שחרורו המחודש של הכותל המערבי, עלה על בניין גבוה בירושלים, וצפה בנדבכיו העליונים של שריד בית המקדש. הוא קרע קריעה כדין, בכה ללא הפוגה וזעק: "כאן היה בית המקדש? כאן הקריבו קורבנות?" הוא חש לחלוטין את מהותו של הכותל, וצערו על האובדן אפף את כולו.
ר' בערקה תבע אף מתלמידיו, שהאלוקות תהיה אצלם בפשיטות. כדוגמה לכך, הצביע על דמותו של הרה"ח ר' אלחנן דוב מרוזוב הי"ד:
"כ"ק אדמו"ר הרש"ב העניק לרב מרוזוב אהבה ויראה. ואכן, בתשעה באב, אמר ר' חוניע את הקינות בבכי סוחף, משל התרחש אירוע טרגי בחצרו האישית. בפורים, לעומת זאת, עסק במשלוחי מנות - במשך היום כולו, כשנהרה עצומה נסוכה על פניו".