הרה"ח ר' בערקה חן ע"ה העביר לתושבי הכפר את האווירה החסידית בה צמח, והחדיר בהם מסירות נפש. להלן אחד מסיפוריו המאלפים:
"פעם, היה עליי לפגוש את הרה"ח ר' יונה כהן הי"ד, בשליחות מסוימת. צעדתי בדרכים עקלקלות כדי לא להיתפס, ובתום שעה ארוכה הגעתי לביתו.
"ר' יונה ישב בראש השולחן ואמר תהילים בבכי נורא, כשמעיניו זלגו נחלי דמעות. בהבחינו בי, סגר את הספר ופתח עימי בשיחה נינוחה. התעניינתי לפשר בכיו, אולם הוא התחמק מתשובה. הסברתי, כי באם התרחש אירוע כלשהו, עליי להיוודע אודותיו ולהצטרף לאמירת התהילים. לאחר בקשות חוזרות ונשנות, סיפר לי:
"באחת מערי רוסיה, פשטו אנשי המשטרה החשאית על מקום לימודם של הנערים, אסרו את המלמד ששיגרתי ושלחו את הצעירים לבתיהם. ההורים הוזהרו, כי בפעם הבאה, ייענשו חמורות ובניהם ישוכנו בבית יתומים.
"למרות זאת, שיגרתי מלמד חלופי. כעת דיווח לי המלמד, כי מתוך שנים עשר ילדים - נוכחים ארבעה בלבד, לאור אזהרתה הנוראה של היבסקציה. התלבטותם של ההורים כנה, והתחבטתי קשות האם להורות להם לצעוד במסירות נפש ללא התחשבות בסכנה. החלטתי אפוא לומר תהילים, כדי שאזכה בדעה נכונה".
"וסיים ר' יונה:
"דעתי הינה, שחייבים לצעוד במסירות נפש".