הרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן היווה סמל ודוגמה להתקשרות לרבותינו נשיאינו. הוא כיוון בעת ברכת כוהנים על הרבי, ומשנטען כלפיו כי מועל בשליחותו, דיווח זאת אל הרבי הריי"ץ וזכה למענה מעניין:
הנה הסגנון "מועל בשליחות" ח"ו אינו חל על אחת מהכוונות הפרטיות שמכוונים בשעת קיום מצוה. כמבואר בדא"ח אשר שתי כוונות ישנן בכל מצוה ומצוה, כוונה כללית שהיא ציווי הבורא יתברך, וכוונה פרטית שהיא - בתפילין למשל - המשכת ד' מוחין.
וככה הוא גם במצות ברכת-כהנים, הכוונה כללית היא לקיים מצות הקדוש ברוך הוא לברך את כל ישראל באהבה, מתוך אהבה, ו"באהבה" היינו אהבת ישראל. והכוונה פרטית היא אשר ימלא ה' יתברך את כל מחסוריהם של ישראל בגשמיות - בבריאות הנכונה ובפרנסה טובה ובזרעא חייא וקיימא, וברוחניות - בקיום מצות מעשיות בקביעות עתים לתורה בתיקון המדות באהבת ישראל ובעבודה שבלב.
שתי הכוונות הללו בקיום המצות, הנה הכוונה כללית שהיא הכוונה היסודית בכל מצוה, היא עובר לעשייתה, שבשעה שמברכים על המצוה מכוונים כוונה זו. והכוונה פרטית היא בעת קיום המצוה.
ובקיום מצות ברכת-כהנים הנה הכוונה הכללית היא בעת ברכת המצוה, והכוונה הפרטית היא בשעת אמירת הפסוקים "יברכך" "יאר" "ישא". ובודאי שצריכים לכוון על כל ישראל. והכוונה צריכה להיות כללית בכל העניינים ברוחניות ובגשמיות, וצריכים לכוונה ג' פעמים, היינו בכל פיסקא ד"יברכך" "יאר" "ישא".
אמנם עם זה, אם יש לו לכהן המברך מי שהוא קרוב אליו - בין קירוב גשמי ובין קירוב רוחני - שהוא - ל"ע ול"ע - בעל יסורים באחד העניינים בחולי, בעוני, במאסר וכו' וכו', הנה הוא צריך ומחוייב להזכירו במחשבת כוונתו הפרטית בדרך פרט, כמובן רק במחשבה ולא בדיבור.
ואחר אמירת התחנון "ריבונו של עולם עשינו וגו' חלב ודבש", צריך להזכיר בפירוש ישלח רפואה - או שאר דבר החסר - לפלוני בן פלוני או פלונית בת פלונית.