הרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן תיאר בנימה אישית, כיצד ניצב הרבי מאחורי הבטחתו הקדושה, להתראות עם החסידים:
"בג' תשרי תרפ"ח, נכנסתי ליחידות אצל הרבי, וטרם צאתי בירכני: "שנתראה עוד בבריאות". נסעתי למוסקבה ולקראת שמחת תורה שבתי ללנינגרד, כדי להיפרד מהרבי. בהיותי ביחידות במוצאי שמחת תורה, אמר לי הרבי: "מיט דעם ביסטו נאך ניט יוצא" (בזה לא יצאת עדיין ידי חובה).
"לא הבנתי את דבריו הקדושים, והרבי הסביר: "מ'האט דאך גערעט אז מ'זאל זיך זעהען געזונטער הייט, מיט דעם ביסטו נאך ניט יוצא" (דובר שנתראה בבריאות, ראייה זו שהתראינו - אינה מובאת בחשבון).
"ברכתו הקדושה של הרבי התקיימה כעבור שבע שנים. אומנם, בעת פגישה זו, חזה הרבי ברוח קודשו כי לא אזכה להתראות עימו שוב, ובירכני בנוסח שונה: "נשמע בשורות טובות איש מרעהו".