הרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן היווה מקור נאמן לבירור מנהגים שונים. כך לדוגמה סיפר, כי בליובאוויטש הקפידו לסיים את ברכת "גאל ישראל" בקול, כדי להדגיש את אי עניית ה"אמן" לאחריה.
עוד לימד ר' פאלע, כי מקומן של הכוונות בספירת העומר, המצוינות בסידורו של אדמו"ר הזקן, הוא בעת הספירה, ולא בעת אמירת "אנא בכוח" והמזמורים שלאחריו.
ר' פאלע ציין, כי בליובאוויטש לא לנו בלילות חג הסוכות בסוכה, אולם החסידים לא ידעו שישנה הקפדה בעניין (הרבי הריי"ץ גילה זאת בשיחתו הקדושה מליל חג הסוכות תרצ"ט, בה ציטט את דבריו של אדמו"ר האמצעי).
ר' פאלע סיפר, כי הרבי הרש"ב הקפיד על בחור שעישן ביום טוב בפרהסיה (ראה עוד בערכו של הרה"ח ר' שמחה גורודצקי).
הרב משה ליפא רבינוביץ' מציין, כי ר' פאלע הקפיד לחגור גארטל בעת ברכת המזון, והסביר: "בעת התפילה, שהינה מדרבנן, חוגרים גארטל - קל וחומר בעת ברכת המזון, המחויבת מדאורייתא".
בהתאם למנהגם של החסידים, לומר בסיום תפילת שמונה עשרה את פסוקו של הרבי, שאל ר' פאלע את כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, מהו הפסוק לשמו הקדוש. השיב הרבי באיגרתו הקדושה אליו: "מאור עיניים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".
יצוין, כי בספר משלי נאמר: "שמועה טובה", ללא האות ו'.