המעשה הבא, ששח הרה"ח ר' אברהם מאיור ע"ה, מדגיש את ייחודיותם של רבותינו נשיאינו בלימוד התורה:
בתקופת שהותו של הגאון הרוגוטשובי נ"ע בלנינגרד, בשנים הקשות שאחרי המהפכה הבולשביקית, נמצאו שם תלמידי ישיבת תומכי-תמימים ליובאוויטש, שלמדו תורה מתוך חיי צער ופחד, מחמת המציק הקומוניסטי. הרוגוטשובי היה מקרבם ומחבב אותם, ומשיב ברצון על כל שאלותיהם.
היה שם בין הבחורים חסיד, ובערל קורניצר שמו, שהתפאר לפני חבריו התמימים: "אני יודע לשאול את הרוגוטשובי שאלה, שהוא לא יֵדע לענות עליה". הם פרצו בצחוק, אך הוא לא התרגש, ואמר: "רצונכם לראות? בואו עימי ותיווכחו". הוא ניגש אל הגאון, כשהחברים עומדים מן הצד, ושאל:
"ילמדנו רבינו, מה טעם פותח השולחן ערוך בדיני השכמת הבוקר וקריאת שמע של שחרית, ובדיני תפילה של שחרית, וכן הסידור מתחיל בתפילת שחרית? הרי אצלנו היום הולך אחר הלילה, ותחילת היממה היא הערב, כברייתו של עולם, "ויהי ערב ויהי בוקר", וכן המשנה במסכת ברכות דנה תחילה בקריאת שמע של ערבית, אם כן גם הסידור והשולחן ערוך היו צריכים להתחיל מתפילת ערבית?!"
הרוגוטשובי נ"ע שתק ולא ענה כלום. הבחור חיכה וחיכה, קרוב לחצי שעה, וכשלא זכה לתשובה שב למקומו. החברים ראו ותמהו: "בערל, איך ידעת שהוא לא יענה לך על השאלה? מי לימד אותך לשאול שאלה זו?"
השיב להם ר' בערל: "שמעתי את השאלה מפי כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע באחת ההתוועדויות, והרבי תירץ ואמר שהטעם הוא, היות ותפילה כנגד תמידים תיקנוה, ובקודשים הלילה הולך אחרי היום, לכן גם הסידור והשולחן ערוך מתחילים מהבוקר".
אולם, תמיהתם של הבחורים לא נפתרה עדיין לחלוטין: "כיצד ידעת שהרוגטשובר לא יֵדע את התשובה?" השיב להם בערל בפשטות: "הייתי בטוח, כי אף אחד לא יֵדע לענות על השאלה שהרבי שאל. הרבי לא ישאל שאלה, שמישהו אחר מסוגל למצוא לה תשובה".