המרא דאתרא של כפר-חב"ד, הרה"ג ר' שניאור זלמן גרליק, התמסר לתפקידו החשוב, והיווה אב נאמן לקהל עדתו. ביתו היה פתוח בכל שעות היממה, והתושבים פקדוהו תדיר. בשנת תשי"ח, נסע לארצות הברית כדי להשיג מימון לבניית המקווה בכפר. הוא כיתת את רגליו חרף גילו המבוגר, והרבי התבטא על כך בהתפעלות עצומה.
כשנכנס ליחידות, ביקשו הרבי לשבת, תוך שמציין את עובדת הימנותו עם "זקני רבני אנ"ש בדורנו". הרב גרליק מיאן ואמר: "אצל רבי אינני יושב". הרבי סירב אף הוא לשבת, והרב גרליק התחנן: "באתי אל רבי ולא אל גאון וגדול. אצל רבי מעולם לא ישבתי".
הרבי התיישב, והרב גרליק עמד לכל אורך היחידות, שנמשכה שלוש שעות וחצי. הרבי התעניין אודות הכפר, וזיכהו בשורה של הוראות והדרכות. הרבי התייחס אף לשאלת אמירת ברכת כוהנים בארץ הקודש, ובשובו לכפר, הנהיגה הרב גרליק בשבתות בלבד.