המרא דאתרא של כפר-חב"ד, הרה"ג ר' שניאור זלמן גרליק הסביר, כי הזהירות הנדרשת מהרב, נרמזת בתוארו: "מרא דאתרא". לדבריו, חסידים פירשו תואר זה בצחות לשונם, כי הינו מלשון "מרא וחצינא" (מגרפה וגרזן). היינו, שעל הרב לנקות את הרפש, ונדרש להיזהר שלא להתלכלך בעצמו.
הרב גרליק הוסיף, כי הרבי הריי"ץ התבטא: "כשאבא (הרבי הרש"ב) נוטל אברך וממנהו לרב, מפקיר הינו נשמה למען הכלל". הרה"ח ר' חיים מרדכי הכהן פרלוב ע"ה סיפר אף הוא, כי זקני החסידים לא חפצו להיות רבנים, וחסידים נהגו לומר, כי "הפקירו חסידים ומינום לרבנים".
ניסו פעם לפגוע בכבודו של הרב גרליק, על-ידי ציטוט אמרתו, והשיב בפיקחותו: "מי הפקירני ולשם מה, וכיצד נעשית הינך הפקר?!"