הרה"ח ר' צבי שיחי' גרינוולד מספר:
ביקרתי פעם בביתו של המרא דאתרא של כפר-חב"ד, הרה"ג ר' שניאור זלמן גרליק, בעת שעסק בפסיקה בין שני תושבים. בתום הדיון תמהתי באוזניו: "הלוא אחד מביניהם הינו קרוב משפחתכם, והכיצד ישב הרב בדין?!" השיב הרב, כי השניים ביקשוהו שיברור ויפשר ביניהם, ואין מדובר בדין תורה.
בתוך כך, לימדני הרב גרליק כלל מעניין: "הרב הינו קרוב תמיד אל מי מבעלי הדין". וסיפר:
הרה"ג ר' שמעון טרבניק ע"ה שח, אודות אישה שהגיעה אל רבה עם תרנגולת שחוטה בידה, כדי לברר את כשרותה. קבע הרב: "מקרה זה טעון מחלוקת בין הש"ך לבין הט"ז, וחוששני לאיסור למרות שההלכה מתירה". לאחר-מכן נימק את פסיקתו: "התה היה קר, המרקחת הייתה יבשה והעוגה אף היא לא הצליחה".
והסביר הרב גרליק: "כדרכם של בני אדם, היעדר סעודה גורר נטייה להחמיר, בעוד בטן שבעה משרה מצב רוח חיובי ומשפיעה להיתר. מצבו הפיזי של הרב עלול להטות את פסיקתו, ובפרט בעת שהדין הינו גבולי. על "קרבה" תמידית זו אל מי מן הניצים רמז הרב בדבריו.
"אומנם, על הרב להתעלות מעל לרגשותיו, ולשלוט בדעתו לחלוטין".