הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי מתאר את אווירתה המיוחדת של התוועדות י"ט כסלו בכפר:
"האולם ומבואותיו התמלאו בציבור חב"די ובמקורבים. לצדם של הרבנים והמשפיעים, כיבדו בנוכחותם נשיאי המדינה לדורותיהם, חברי כנסת של מפא"י, אנשי הסוכנות ועסקנים ידועים - שזכרו את מוצאם וביקשו להתחמם מהלהט החב"די. נחקק בזיכרוני מראהו של חבר הכנסת אברהם הרצפלד, האומר "לחיים" שוב ושוב, מנגן בערגה ומשתפך".
העיתונאי מיכאל ששר תיאר אף הוא:
בי"ט כסלו לובש כפר-חב"ד חג. נורות מאירות כל פינה וחבלים נמתחים ברחובו הראשי של הכפר, המוליך אל בית הכנסת. בית הכנסת מתמלא אט-אט יהודים של כל ימות השנה:
פועלים וסוחרים, עובדי כפיים ובעלי מוחין, יראי שמיים ואפיקורסים, מיושבים בדעותיהם ותימהוניים, בני תשחורת וישישים, הדורים בלבושם (מעטים) ושאינם מקפידים בלבושם (רבים), חובשי מגבעות שחורות וחובשי כיפות סרוגות, בעלי זקנים ומגולחים למשעי, יוצאי פולין ועולי מרוקו – יושבים צפופים ודחוקים ובלבד שלא ייפקד מקומם בהתוועדות 'חג הגאולה'.
במרכז ערוכים שולחנות ארוכים-ארוכים ועליהם יין ויי"ש, מליחים וכעכים, פירות וחמוצים. כל המקדים תופס מקומו על אחד הספסלים, ובצדדים - מימין ומשמאל - מדרגות ספסלים, גבוה מעל גבוה, ועליהם ניצבים דחוקים, דחופים וצפופים כל באי ההתוועדות. הדוחק רב, אבל גם כאן בכפר-חב"ד - מעולם לא אמר אדם צר לי המקום.
לא בגופניות ולא בלבביות, כי כל הבא - ברוך הבא, וכל הנמצא, כמו שייך למשפחת חב"ד המשרה סביבה אהבת ישראל, אחווה ורעות ולא חלילה זרות והתנכרות. הן זה סוד כוחה והצלחתה של חסידות חב"ד היודעת לקרב ולא לרחק, למלא ולא לרוקן, לאחד ולא לפלג.
השעה, שעת ערב מוקדמת, אבל האולם כבר מלא. בא נשיא המדינה וראשי הכפר נופלים על צווארו, מחבקים ומנשקים אותו, מייד עם צאתו ממכונית השרד שלו. הוא לבוש שחורים; מגבעת וחליפה הבולטות על רקע שערו המוכסף. נכנס לאולם, למקום הכבוד שליד השולחן, עובר, לוחץ ידי העומדים מימין ומשמאל. מתיישב כשמימינו ומשמאלו זקני חב"ד.
המנחה מזמין את נשיא המדינה לומד דבריו, ומחיאות כפיים ותרועת תזמורת מקדמות הודעה זו. נגמרת ההמולה והמנחה ממשיך: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה, נקבל את דברך בהדרת כבוד ובכל ההתלהבות החסידית.
שקט משתרר באולם הגדול, שקט שכמוהו לא שרר כאן מאז החלה ההתכנסות. שז"ר קם, אוחז בכן המיקרופון, מוציא דף של ניר מכיסו, פותח ואומר:
"זכות גדולה היא לי להביא לכם את ברכתי אני וברכת היושבים בציון ובפזורה. 'חג הגאולה' מציין את תאריך צאתו של האדמו"ר ממאסר. הוא מסמל את הקשר הנאה והנפלא בין רבינו הזקן ורבינו רבי מנחם מענדל, המסמל עבור כולנו את הטוב והיפה ביהדות. חב"ד ידעה לשלב חוכמה, בינה ודעת וכולנו תפילה שילך ויגדל מספרם של שלוחי הרבי לארץ ישראל.
"אני אף מביע בקשתי כי הרבי עצמו יבוא לישראל. מצפים אנו לו, רוצים בגדולתו ומייחלים לחוכמתו. זה שנים שאני מכיר רבים מחסידי חב"ד, עוקב אחר מעשיכם ואני מלא הערצה לכם. האגדה מספרת כי האור הבוקע מנר קטן, בכוחו לגרש חשכה גדולה. תפילתי שנרות חנוכה והאור המפציע מהם לכל פינה בעם היהודי, בישראל ובתפוצות, אכן ימלאו שליחות זו בימים הבאים. ברכות מלב לרבי".
התזמורת מנגנת 'ויהי בישורון מלך' לקול מחיאות הכפיים. שז"ר קם, מחליף מילים עם היושבים, לוחץ ידיים, שומע דבר שבח על נאום השבח לחסידי חב"ד ויוצא למכוניתו הממתינה בחוץ. בפנים נמשכת השמחה.