הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן תבע מתלמידיו לשנן את אותיות התניא, והסביר, כי חשיבות הלימוד בספר זה הינה בעצם קיומו ולא בעקבות הידע הנצבר. הרה"ח ר' מנחם שיחי' חנזין משחזר:
ר' שלמה חיים נהג לספר, אודות תלמיד הישיבה בליובאוויטש, הרה"ח ר' גרשון סימפסון ע"ה, שנצטווה על-ידי רופאו לטייל מדי יום בחוץ. ר' גרשון התמיד מאוד בלימודיו, והתקשה לוותר עליהם לטובת קיום ההוראה.
לבסוף, מתוך סירובו לוותר על סדרי הנגלה והחסידות, החליט לטייל בעת שיעור התניא. ספר זה היה חקוק במוחו מלימודיו החוזרים והנשנים בו, והיעדר האזנתו לשיעור - עדיף היה על אי השתתפותו בסדרים. למרות זאת, ניגש כמובן אל המשפיע הרה"ח ר' שילם קוראטין, כדי שיפסוק בעניין.
ר' שילם סבר להיפך: "תטייל בעת שחפץ הינך, אולם את שיעור התניא אל תפספס". ר' גרשון תמה על ההוראה, וביקש מאחיו, הרה"ח ר' אליהו יאכיל ע"ה, שחזר חסידות לפני הרבי הרש"ב, לשאול את דעתו הקדושה בעניין.
ר' אליהו יאכיל קיים את הבקשה, והוראתו של המשפיע זכתה לגיבוי: "שילם איז גערעכט, שילם איז גערעכט" (שילם צודק). הרבי ביאר, כי הלימוד בספר התניא נקבע לשם העניין עצמו, ולא עבור צבירת ידע.
"בהתאם לכך, הסביר ר' שלמה חיים: "לימוד התניא הינו עניין איכותי, ולא כמותי. עצם הבנתו חשובה יותר מצבירת הידע שבו".