הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן הסביר, משמם של זקני החסידים, כי לקראת סוף השבוע, ומה טוב בליל שישי, על חסיד לערוך סיכום מפורט אודות השבוע שחלף. הדבר נלמד מדבריו של אדמו"ר הזקן ב"איגרת-התשובה", אודות עבודת תיקון חצות, שהינה מדי לילה ו"על כל פנים לא יפחות מפעם אחת בשבוע לפני יום השבת".
ר' שלמה חיים ציטט אף מדבריו של המשפיע הרה"ח ר' שמואל גרונם אסתרמן: "מי שאינו עורך חשבון נפש פעם בשבוע לפחות - הינו כמו בהמה ממש".
ואכן, החל מתקופת נשיאותו של אדמו"ר הזקן, ערכו החסידים מדי ליל שישי סיכום פנימי ומפורט - תוך בכיות, במסגרת אמירת תיקון חצות.
"אומנם", הוסיף ר' שלמה חיים, "הדורות האחרונים אינם מסוגלים לממש משימה זו כיאות. כ"ק אדמו"ר הרש"ב רמז על כך באוזני אחד החסידים, שנכנס ליחידות בתום שנתיים בהן התמסר לעבודת ה' בקריאת שמע שעל המיטה:
"הצדיקים "עובדים" בלילות מתוך מרירות - בקריאת שמע שעל המיטה, ובבקרים מתוך שמחה - בתפילת שחרית. זאת בהתאם לנוהל בעולמות העליונים, שם בלילה גוברות הגבורות וביום גוברים החסדים. אולם, עבור אנשים כערכנו אין זו דרך מתאימה", פסק הרבי.
"לכן", המשיך ר' שלמה חיים, "תחת חשבון נפש מפורט, נוהגים החסידים בדורות האחרונים, להיוותר ערים מדי ליל שישי ולהקדישו לתורה ולעבודה".
ר' שלמה חיים עצמו הקפיד על סדר זה, בהוראתו הקדושה של הרבי הרש"ב, ותבע זאת מתלמידיו המבוגרים והצעירים. הודות לו, התבסס המושג "ליל שישי" בכלל ישיבות תומכי-תמימים בארץ הקודש.
"יש אומרים", הסביר ר' שלמה חיים, "כי עצם הערנות בליל שישי מהווה תיקון. אולם אצלנו מקובל, כי הדבר מותנה בניצול מרבי של הלילה ללימוד תורה". ערנותם של התמימים נוצלה על-ידי ר' שלמה חיים אף להדרכתם האישית בעבודת התפילה ובהתבוננות שקודמת לה.
הרב מאיר צבי גרוזמן מספר:
"ר' שלמה חיים, בכבודו ובעצמו, נע בזאל והגיש לתמימים מזונות ותה. הערנות והלימוד בליל שישי היוו חוקים בל יעברו, והנוכחות הייתה בהתאם. זכורני בחור אחד ויחיד, שלתדהמת כולם, קרא קריאת שמע שעל המיטה, פשט את בגדיו ועלה על יצועו בשעה שלוש לפנות בוקר. הוא טען, כי ממילא לא ילמד בשעתיים שנותרו, ולכן עדיף שילך לישון כדי לנצל כיאות את יום המחר".