הרה"ח ר' משה שיחי' אורנשטיין נזכר בסיפורו של הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן:
במהלך התוועדות מסוימת בליובאוויטש, ביקש מי מהנוכחים לצאת. לשאלת הרבי הרש"ב או הרבי הריי"ץ: "מדוע?" השיב: "אני צמא". תגובתו הקדושה הייתה: "לא צריכים להיכנע לרצון האישי".
הרב אורנשטיין הבחין, כי לאחר ששח ר' שלמה חיים מעשה זה, לא שתה מהתה שהוגש לו. בכך יישם את תביעתו מהתלמידים, והוכיח בפעם המי יודע כמה, שתחילה תובע מעצמו. הבחורים מצדם חשו בכך, כי הוא אינו מלאך, ונדרש כמותם להילחם ביצרו. עובדה זו שכנעה אותם, שתביעותיו ניתנות להשגה.
בהזדמנות אחרת, תבע ר' שלמה חיים מתלמיד מסוים, שסבל מרצינות יתר: "תלמד ממני, אף אני מרה שחורה, אך צועד תמיד עם ניגון". בכך העניק שוב לתלמידיו את תחושת השוויון עימו, וסייע להשפעתו עליהם.
הרב גרוזמן מספר, כי תביעתו העצמית של ר' שלמה חיים הושתתה על הוראה שקיבל מהרבי הרש"ב. היה זה בהיותו ביחידות, כששאל: "הכיצד אתבע מהזולת עניין בחסידות, בו אינני אוחז בעצמי?" השיב לו הרבי: "תביעה אמיתית מעצמך, תאפשר לך לתובעה מהזולת".
ואכן, תלמידיו עקבו אחריו וראו במוחש, כי תובע מהם לאחר שתובע מעצמו ומצליח במשימתו.