הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן הדגיש, שאהבה מותנית בראיית הדבר והבנתו, ומכאן חיוניותם של לימוד החסידות וההתבוננות. הוא היה מודע לקושי שבהשלטת המוח על הלב, וציין כי משימה זו אכן נקראת "עבודה", אולם הביע ביטחון בסיכויי הצלחתה. לשם כך שח את סיפורו של הרבי הריי"ץ:
"בחורף תרס"ג, ביקר הרבי הרש"ב אצל פרופסור ידוע בווינה שבאוסטריה. הפרופסור התעניין בסדר יומו של הרבי ובעיסוקיו, וביקש להבין את מהותה של החסידות. הסביר לו הרבי: "תורת החסידות טוענת, שעל המוח לנתב את רצונותיו של הלב למקומות הרצויים, ועל הלב להסכים עם המוח ולחוש כמוהו".
"תמה הפרופסור: "הלוא ים רחב מפריד בין המוח לבין הלב, והכיצד ניתן לחבר ביניהם?!" השיב הרבי: "יש לגשרם, או לפחות לקשרם באמצעות חוטי טלפון או חשמל, כך שהאור שבמוח יגיע גם ללב. חומר המוח והלב של החסידים מסוגל ללמוד ולבצע זאת".