הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן תבע מתלמידיו, בהתאם לכוחם ולכישרונותיהם. הוא הרבה לספר על רבי זוסיא מאניפולי נ"ע, שבשכבו על ערש דווי בכה מאוד, והסביר לתלמידיו: "מפחד אני ממה שישאלוני בבית דין של מעלה. שם לא ישאלוני "מדוע לא דמית למשה רבינו", אלא "מדוע לא היית אותו זוסיא שיכולת להיות", ועל כך בוכה הנני".
בהתאם לכך, תבע ר' שלמה חיים מהתמימים, לנצל את כישוריהם כדי להגיע לדרגה אליה מסוגלים. עם זאת, הדגיש, שלמרות הנחתם הצודקת, כי כעת מסוגלים הם להגיע לדרגה מסוימת בלבד, עליהם לזכור כיצד הייתה צריכה בעצם להיות הנהגתם.
הרב דייטש מסביר:
"תביעה זו יוסדה על דברי הרבי הרש"ב, כי חשבון נפש של יהודי מורכב משלושה שלבים: א. איך שצריכה להיות הנהגתו. ב. איך שמסוגלת להיות הנהגתו. ג. איך שהיא בפועל.
"ר' שלמה חיים הדגיש את חיוניותו של השלב הראשון בחשבון הנפש - איך שצריכה להיות הנהגתו. שלב זה מחדיר למוחו של היהודי, כי בעצם עליו להיות צדיק גמור, והיותו בינוני הוא בלית ברירה. כך, נדחית לחלוטין האפשרות להיות רשע, חס ושלום.
"באמצעות הווארט הזה של הרבי הרש"ב, פיתח ר' שלמה חיים את המושגים "התבוננות" ו"חשבון נפש" לממדים נרחבים, והפכם לממשיים - כתביעתו של אדמו"ר הזקן בתניא. הווארט הזה מאפשר למלא את חודש אלול בחשבון נפש, משום שהודות לו, הופך החשבון לבניין בן שלושה שלבים, בעלי משמעות נרחבת. השלב הראשון, לדוגמה, מצריך התבוננות יתרה: מיהו צדיק? כיצד נהיים צדיק? וכן הלאה.
"בכלל, אצל ר' שלמה חיים, היווה חשבון הנפש מושג מרכזי מאוד. את ההתוועדות הוא הגדיר: "חשבון נפש משותף של המסובים", שהינו קל ומעשי יותר מעריכת חשבון לבד"