הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן נדד עם ישיבתו מתל-אביב ללוד, ומשם לכפר-חב"ד. דמותו הענקית הזדקרה במלוא הודה, והובילה דור שלם בעקבותיה. מאות הבחורים שהציצו והוקסמו מאישיותו הדגולה, נוכחו לראשונה, כי לימוד החסידות והעיסוק בעבודת התפילה יומם וליל - ניתנים למימוש ואינם תיאוריה בלבד.
ר' שלמה חיים השקיע את כל כוחותיו בחינוך תלמידיו, והשתפכותם הנפלאה בתפילתם העידה על הצלחתו הייחודית. אווירתה העילאית של הישיבה נעוצה הייתה בדמותו האחת והיחידה.
ר' שלמה חיים ניחן בכריזמה יוצאת דופן, וקירב את כל מי שבא עימו במגע. דבריו השגרתיים נדמו כנמסרים על-ידו לראשונה, ולא כתקליט ששב על עצמו. הם חדרו עמוק, וחוללו תפנית עצומה בחייהם של הבחורים. ידוע היה לכולם, כי "בכפר חב"ד צומחים עובדים הודות לר' שלמה חיים".
חודש אלול, היווה שיא בהשפעתו של ר' שלמה חיים על תלמידיו. הטבח של הישיבה, שלא נמנה עם החסידים, ביטא פעם את תחושת כולם: "חודש אלול אינו עת למילוי תאוות, ובו לא ניתן לאכול גלידה". נקל אם כן לשער את חרדתם של תלמידי הישיבה בימים אלו.