הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן סיפר, כי בליובאוויטש היה ידוע, שהמשפיע ר' גרונם מדגיש בעיקר את מעלת חשבון הנפש בקריאת שמע שעל המיטה, בעוד המשפיע ר' שילם תובע בעיקר עבודת התפילה. פער זה חלחל אף לתלמידיהם:
המשפיע בישיבה בשצעדרין, הרה"ח ר' שאול דובער זיסלין, נמנה עם תלמידיו של ר' גרונם. לכן, טען פעם באוזני תלמידו, העובד הנפלא, הרה"ח ר' חיים יונה לוצקי, כי תפילתו מלווה במרירות עצומה. ר' חיים יונה התפלא על הדברים, ותמה באוזניי: "האם זוהי מרירות?! זהו תענוג!"
לבסוף, דרדרו תפילותיו הארוכות של ר' חיים יונה את מצב בריאותו, ורופאו הורה לו לחדול מהן. הוא נאלץ להתפלל עם המניין, והעתיק את התבוננותו הארוכה לקריאת שמע שעל המיטה. ר' חיים יונה עסק בעבודת ה' במיטתו במשך שעות ארוכות, ובבוקר הייתה כריתו ספוגה בדמעות".
ר' שלמה חיים למד מכך, שאכן, מההתבוננות של התפילה ניתן להגיע למרירות.