הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן הבדיל לחלוטין בין כוחו וקדושתו של הרבי, לבין תפקידו של המשפיע. לדבריו, המשפיע הינו מדריך בעבודה, ואילו הרבי, המכיר את הבחור ואת שורש נשמתו, מסוגל להורות לו תיקון אמיתי.
אחד מתלמידיו של ר' שלמה חיים שאל את הרבי, אודות חטאים מסוימים שחטא, האם נכון לתקנם על-ידי פ"ד תעניות, כמבואר ב"איגרת-התשובה". הוראתו הקדושה הייתה להתייעץ עם המשפיע, והתלמיד פנה אל משפיעו הדגול, כדי שיורה לו תיקון.
אולם, ר' שלמה חיים נותר בעמדתו, כי הצעת תיקונים שייכת אל הרבי בלבד. עם זאת, הסביר לתלמידו, כי הרבי נמנע מלהשיבו בחריפות הראויה, והטיל על משפיעו את המשימה. ופירט:
"תחת דיווח לרבי על חטאיך ובקשת תיקון, קבעת אתה את התיקון וביקשת את הסכמתו הקדושה. הופנית אם כן אל המשפיע, כדי שיעמידך על טעותך. כעת, דווח לרבי על חטאיך ובקש תיקון, והרבי יורך תיקון מתאים".
וכך הווה. הבחור פנה אל הרבי כיאות, וזכה בתיקון מתאים.
(יהודי אחר, דיווח לרבי על גניבה שהתרחשה בביתו, והציע לבדוק את המזוזות. הרבי התעלם מהצעתו, וציווהו להקפיד על סגירת חלונות ביתו. המסר העולה משני הסיפורים הוא, כי בתיקוניו ובהוראותיו של הרבי טמונה כוונה פרטית, ואינם אוטומאטיים, חס ושלום).