הרב ישראל פרידמן מספר:
הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן חפץ שלימודם של תלמידיו יהיה לשמה, בהתאם למאמר "זכה נעשית לו סם חיים". הוא תבע לימוד גמרא על-פי פשט, כמבואר בקונטרס "עץ-חיים", והתנגד להדגשת מעמדו ומציאותו של הלומד - כדרכם של המתנגדים. הוא סלד מחידושי הסרק למיניהם, התוקעים יתד של ישות עצמית בתוך דבריהם של אביי ורבא.
"ר' שלמה חיים האזין לשיעוריו הראשונים של הגאון הרב ברוך שמעון שניאורסאהן ע"ה, בישיבה בלוד. כאשר התעניינתי לפשר הנהגתו יוצאת הדופן, השיב לי: "האזנה לשיעור של ראש ישיבה - הנערך ללא תנועות רבות בידיים, מהווה עבורי תגלית".
"אולם, ביודעי את עומק סלידתו מפלפוליהם של ראשי הישיבות בעלי הישות, הבעתי פליאה באוזניו על עצם האזנתו לשיעור. הוא הסביר לי: "לתחושתי, יהודי זה לומד תורה ללא ישות כלל".
מסביר הרב פרידמן:
"שמעתי מהרה"ח ר' זלמן שניאורסאהן ע"ה, שפעם התכנסה הנהלת תומכי-תמימים בליובאוויטש לדיון, אודות חלישות לימוד הנגלה בישיבה. המשגיח הרה"ח ר' זאב וולף לוויטין ע"ה הציע, למנות ראש ישיבה חדש, שיתרום לחיותם של הבחורים בלימוד הנגלה. המשפיע הרה"ח ר' שילם קוראטין חרק שיניו ואמר: "הלוא אז יהיו הבחורים מונחים בענייני קל וחומר!"
"דבריו של ר' שילם מגלמים את דרכו של ר' שלמה חיים. ר' שילם לא התנגד ללימוד הנגלה, אלא רמז בדבריו לאופן הלימוד הרצוי. וכדי להגיע לכך, תבע ר' שלמה חיים לימוד חסידות ועבודת התפילה".
ר' שלמה חיים התבטא, כי לימוד חסידות כראוי מדי יום, מתיר זאת אף בתשעה באב. הוא ציין זאת, בדרך אפשר, בשמו של החסיד הנודע ר' הלל מפאריטש, ואכן בהגהות "נתיב החיים" על "דרך החיים" נכתב:
שמעתי מהרה"צ המפורסם בשמו ר' הלל פאריטשער, שמותר ללמוד חכמת הקבלה בתשעה באב, שאין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו.