הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן שלל את הייאוש, וכאשר נטשו כמה מתלמידיו את הישיבה, פעל ככל יכולתו להשיבם למוטב. אהבתם העצומה אליו סחפה אותם להתוועדויותיו, והוא מצדו טען באוזניהם, כי הימנעותם מעבירה כלשהי יקרה מאוד בעיני הקדוש ברוך הוא - למרות מצבם הנורא.
הוא ביסס זאת על הפסוק בתהילים "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו": פעמים, שהמתת הנפש הבהמית יקרה בעיני הקדוש ברוך הוא יותר מעניינים קדושים ונעלים. ופרץ בבכי מתמשך.
ר' שלמה חיים שח אודות יהודי בעל עבירה, שבא במחיצתם של חסידי אדמו"ר הזקן, אולם הורחק על-ידם לאחר שהנהגתו הקלוקלת פגעה בשמם הטוב. היהודי מצדו טען, כי התרועעותו עימהם מיטיבה את דרכיו, בעוד ניתוקו מהם יביאוֹ לידי עבירות רבות. הם, לעומת זאת, סברו, שטובת הרבים קודמת לטובתו של היחיד.
לקראת ראש השנה, נסעו כולם אל הרבי, ובהיותו ביחידות, שח היהודי אודות העניין. התעניין הרבי אצל החסידים לפשר הנהגתם, והשיבו, כי הנהגתו של היהודי, מביישת את שמה של החסידות, את שמו הקדוש של הרבי ואת שם חסידיו. הגיב אדמו"ר הזקן: "אילו ידעתם, איזה תענוג נפעל למעלה בעת שיהודי מבצע עבירה אחת פחות - הייתם מותירים אותו עימכם. כי עבור תענוג זה שווה להניח הכול".
ר' שלמה חיים סיים את דבריו ותבע מתלמידיו לשעבר: "אנא, בצעו לפחות עבירה אחת פחות", ובכה בכי תמרורים.