סיפוריו של הרה"ח ר' אברהם פריז ע"ה אודות רבותינו נשיאינו וגדולי החסידים, ריתקו את תלמידיו אליו. להלן כמה מהם:
א. נזדמן לי לשהות בחדר קודשו של הרבי הריי"ץ בזמן תפילתו, והבחנתי, כי בהתעטפו בטלית - שיש לשהות אז שיעור ד' אמות - היה הרבי צועד את ד' האמות בפועל, בהתהלכו עטוף בטלית.
ב. כשהגעתי לליובאוויטש ועודני צעיר לימים, התפללתי את תפילת שמונה עשרה כמו שכולם מתפללים: עד "מגן אברהם" מכוונים קצת ומתעכבים בתפילה, ואילו את המשך נוסח התפילה אומרים מהר יותר.
אחד החסידים הבחין בזה ושאלני לפשר הנהגתי. השבתי לו, שכך נאמר במפורש בשולחן ערוך של רבינו הזקן: "ואם אינו יכול לכוין בכולן לפחות יכוין באבות". פקח הלה עליי זוג עיניים ושאל בתמיהה: "וכי רק עד "מגן אברהם" צריך לכוון - ואחר-כך לא? הייתכן להותיר את כל תפילת שמונה עשרה כגוף בלא נשמה?!"
ועם אמרה זו, חי אני את כל חיי.
עוד לימד ר' אברהם, כי אם חל יארצייט ביום שישי, עובר בעל היארצייט לפני התיבה אף ב"קבלת שבת", להיותה שייכת לתפילת יום שישי.