החסידים שעלו לארץ הקודש, נחלקו לכמה קבוצות. חלקם הצטיינו בהשכלה, אחרים הצטיינו בעבודה, והיו שבלטו באש החסידית שבקעה מעומק לבם. הרה"ח ר' אברהם פריז ע"ה הצטיין בהתקשרותו העצומה לרבותינו נשיאינו, והשפעתו בארץ הקודש התמקדה בתחום זה.
הרה"ח ר' ישראל ג'ייקובסון תיאר את דמותו:
"כשר' אברהם שוחח עימי בישיבה בליובאוויטש, במסגרת תפקידו לשוחח עם הבחורים הצעירים, נוכחתי כי שורה בו נקודת האמת. הכול נהנים מכישרונות ומתכונות ייחודיות, אולם ר' אברהם זכה לנאמר בתניא: "ואין כל אדם זוכה לזה". היינו שזכה במתנה מיוחדת מלמעלה".
באסיפת החירום, שנערכה בעיר תל-אביב, לאחר הסתלקותו של הרבי הריי"ץ, הכריז ר' אברהם: "יהודים! דעו! יש לנו רבי! זכיתי להכירו - למרות ניסיונותיו להסתתר מאחורי חליפה קצרה. עבדתי בצמידות אליו במשך כעשר שנים ולא חדלתי לעקוב אחריו. יש לנו רבי ושיהיה בריא!"