הרה"ח ר' משה ליפא רבינוביץ' מציין סיפור של הרה"ח ר' חיים שאול ברוק, אודות עבודת המוח והלב:
מינו פעם את תלמידו של המגיד ממעזריטש, רבי ייבי אוסטר ע"ה, לרב. הקהילה אף העניקה לו דירה ודאגה לכל צורכו. באותה תקופה, ציווה הפריץ המקומי על הקהילה, להעביר לידיו שלוש מאות רובל. ערכו חשבון ומצאו, כי הסכום הכולל בו יוכלו לשאת בני הקהילה יחדיו, מגיע למאה וחמישים רובל בלבד. ראש הקהל ונגיד נוסף הודיעו בתגובה, כי ישאו במאה וחמישים הנוספים.
"לפתע, הודיע הרב החדש על התפטרותו מתפקידו. תמה באוזניו ראש הקהל: "שמא לא נוהל משהו כשורה? אולי מישהו פגע בכם?!" השיב הרב: "הנהגתך אינה ראויה, משום שחישבת באופן מוטעה. היה עליך לנהוג להיפך: לחשב כמה מסוגלים אתה והנגיד הנוסף לשאת, ובכך לפטור את בני הקהילה העניים מתשלום".
"ראש הקהל היה אדם פיקח, והשיב שאכן טעה בהנהגתו. "עם זאת", טען, "במה אשמים האברכים, שייוותרו כעת ללא רב?!" השיב רבי ייבי אוסטר, שהאברכים צמים הרבה.
"ומה בכך?!" תמה ראש הקהל. הסביר הרב: "בגוף קיימים איברים עשירים, דוגמת המוח והלב, ואיברים עניים, דוגמת הבטן והקיבה. אולם, תחת דאגה לאיבריהם העניים, ועבודת ה' באמצעות האיברים העשירים, נוהגים האברכים כמוך, ועובדים את בוראם עם האיברים העניים. אם כן, אין זה מקום מתאים עבורי".