הרה"ח ר' חיים שאול ברוק תבע מתלמידיו עבודה פנימית. הוא הזהיר מפני רגשות מדומים, המעלימים על מצבה האמיתי של הנפש, והתריע: "ישנם המקיימים את המאמר "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא" בנוסח שגוי: "אורייתא בלא, דחילו ורחימו לא - העיקר "פרחא לעילא".
הרה"ח ר' יואל כהן מתאר:
"ר' שאול סיפר, כי נהגו בעיירות, שהשוחט פוקד את בתי התושבים יחד עם נציג קופת הקהל, ושוחט עבורם תרנגולים ל"כפרות" תמורת כמה גרושים מכל תושב.
"פעם, התחוללה באחת העיירות גניבה איומה, ושוטרים תרו בלילות אחר גנבים. לפתע, הבחינו בשוחט ובנציג הקהל צועדים, כשבאמתחתם שקיות כסף וסכין ארוכה נוטפת דם. חשו השוטרים כי השיגו את מבוקשם, ואסרו את זוג היהודים. הם מצדם הכחישו את החשד מכול וכול, והסבירו את הנהגתם:
"יום כיפור הינו יומו הקדוש של העם היהודי, בו מתכפרים עוונותיו. לקראת יום זה, לוקחים תרנגול קדוש - שנקרא "כפרות", איש קדוש - שנקרא "שוחט", וסכין קדושה. לאחר-מכן, שוחטים את התרגול עבור כפרה, ומפרישים לשם כך כסף קדוש".
"תמה השוטר: "לשם מה דרושה נוכחותו של נציג הקהל?!" השיבו היהודים: "בענייני כספים אין סומכים על אחד לבדו". הגיב השוטר בפליאה: "איני מבין את המתרחש כאן: כסף קדוש, לילה קדוש, תרנגול קדוש, שוחט קדוש, סכין קדושה, ובקיצור: הכול קדוש, ועדיין אחיזה בכסף מצריכה שני אנשים?!"
"ר' שאול הסיק מכך, כי "תפיסת מלאכים" וקדושה מדומה, אינן מסייעות לבצע את הנדרש".